את ספר בראשית סיימנו בסיפור האחים שחששו מפני נקמת יוסף ומבקשים ממנו שימחל להם על מה שעוללו לו בשנאתם אותו. התגובה של יוסף מפתיעה: וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו. ולכאורה, מדוע הוא בכה? מה גרם לו להתרגש כל כך? כנראה יוסף חש אכזבה מסוימת מצורת החשיבה של אחיו, מהחשש שלהם שישיב להם בשנאה על שנאתם. הוא לא מייפה את הדברים, לא אומר שזה שטויות, קורה, טועים. אדרבה, הוא אומר נכון שעשיתם מעשה חמור, שהרי (בראשית נ): [כ] וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה... אבל כיום ברור גם לכם שהכל בהשגחה פרטית והראיה, התוצאות: ...אֱלֹקִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. ואם אשיב לכם בשנאה, זה יעזור לי או למישהו אחר? ברור שלא.
האחים שנאו את יוסף מתוך טעות, חשבו שהוא מסכן את בית יעקב, רק שבמקום לברר את העניין ביסודיות הם חרצו את דינו. כעת אנחנו בספר שמות ופוגשים את השנאה מכיוון אחר, המצרים שונאים את בני ישראל ומשעבדים אותם. הפסוק אומר שהבסיס לשנאה היה החשש של פרעה מפני הרבוי המואץ של בני ישראל. הוא פחד: ... פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. לכן הציע (שמות א): [י] הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: נמצא דרכים לעצור את ההתרבות. וכך התחיל שיעבוד מצרים. חשבו שעבודת פרך בכפיה, ביחד עם הדיכוי שנלווה לה, יצמצמו את הפריון של בני ישראל אבל זה לא עבד: [יב] וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
המצרים חילקו את בני ישראל לקבוצות עבודה כשעל כל קבוצה ממונים נוגשים שדואגים לביצוע מושלם של המשימה היומית. כדי להקל על שליטתם בעבדים ולייעל את העבודה, הם מינו שוטרים עבריים, מנהלי עבודה שיפקחו על העבדים, יהיו אחראים לביצוע וידווחו לנוגשים, והם אלה שישאו בתוצאות אם לא תתמלא מכסת הלבנים היומית. רוב השוטרים שמרו על נאמנותם לעמם ונשאו עימם בנטל הכבד, אבל היו גם אחרים. היו כאלה שהזדהו עם המשעבד עד כדי התעמרות בבני עמם הנתונים למרותם מכוחו של המשעבד. ועם שנים מאלה נתקל משה בסיור השני שערך אצל העבדים. בסיור הראשון הוא ראה מצרי מתעלל בעברי, הרג את המצרי וקבר אותו.
בדרכם של יוסף ומשה
בסיור השני חיכתה לו הפתעה (פרק ב): [יג] וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. משה לא מצליח להבין, עברים נלחמים איש באחיו? לא מספיק שיש לנו אויבים מבחוץ? אבל התוקפן העברי מתריס כלפיו: [יד] וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. עד עתה הוא לא הצליח להבין איך זה שבני ישראל משועבדים, מדוע אינם מתקוממים. כעת זה התברר, הם לא מאוחדים. אדרבה, יש ביניהם מי שמצדיקים את המשעבד ומזדהים איתו. והם גם מוכנים לפגוע באח שמנסה לסייע: [טו] וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
משה נאלץ לברוח כי הם דיברו עליו עד שהדברים הגיעו אל פרעה שגידל אותו בביתו וכעת הוא מתייחס אליו כאל מורד. מבחינתו בצדק. אבל מה היה ההיגיון בהתנהגות של אותם שני עברים, יש הסבר להתנהגות הזאת, לשנאה של יהודים את אחיהם? היו מי שחשבו שיש הסבר ואפשר להתמודד עם השנאה. שאם נסביר להם, אם נבוא לקראתם ואם ואם ואם, הם יפסיקו לשנוא. אבל מסתבר שזו טעות, לא זו הדרך. הנה קטע ממכתב של כ"ק אדמו"ר מלובביץ' אל מנחם בגין משנת תשכ"ב (1962) בעריכה קלה: ולפלא על כ' שתולה הרגשות השליליים וגל השנאה, המכונה בלשון נקי' קולטור קאמף (מלחמת תרבות) מצד השמאל בתופעה מיוחדה, בה בשעה שהמתבונן בטבע האדם ובחוגים האמורים בפרט, רואה בעליל שבעניין זה לא שהשכל עושה את הרצון (בנידון דידן - הרצון לשנאה האמורה), אלא אדרבה הרצון גורם להתחכמות השכל להצדיק הרצון. ולהבדיל כמו שרואים אצל אינם-יהודים, הרי הסיבה האמיתית לשנאתם לעם אחד היא שדתיהם שונות מכל עם, אלא שתולים בסיבות מסיבות שונות, במקום שהיהודים עשירים - בעשירותם, ובמקום שהם עניים - בדלותם, וכו'.
ולכן פליאה גדולה ביותר שכנראה אין מי שעושה בנוגע להסיבה - היינו בנוגע להשנאה האמורה, ומחפשים עצות רק להמסובב בטעמים חיצוניים להצדיק השנאה.
אפשר שנפלטו בהאמור לעיל ביטויים חריפים, אבל בשים לב לחומר העניין והמצב, שמיום צאתי ממדינת ברית המועצות לא ראיתי כהנה, הרי גם ביטויים חריפים שלא בערך. עד כאן ממכתב כ"ק אדמו"ר מלובביץ'.
אז איך מנצחים את השנאה? בדרכם של יוסף ומשה, אותה דרך שהמשיך להתוות כ"ק אדמו"ר מלובביץ'; מתעלמים מהשנאה, לא מתייחסים אליה, בטח שלא נלחמים בה. גם לא מבקשים הסברים לשנאה כי כל הסבר יהיה שקרי שהרי זו תופעה תת-שכלית. רק עושים מה שנכון לעשות כי זה נכון, מתמידים ללכת בדרך הנכונה ואת הטיפול בשנאה משאירים לבורא עולם ומנהיגו.
