סערה מתרגשת על עורכי הדין: החודש נכנסו לתוקף 180 תקנות סדר הדין האזרחי החדשות. במדינה שהיא שיאנית ביחס בין מספר עורכי הדין לתושבים, מדובר בחדשות שמזיזות את הגבינה לעשרות אלפי אנשים שחיים, נושמים ומדברים בשפת בתי המשפט על בסיס קבוע.
לשכת עורכי הדין נלחמה בחירוף נפש נגד התקנות ואף הצליחה לדחות את כניסתן לתוקף בכמעט שנתיים. אבל מי שמכיר היטב את התקנות החדשות, שהן פרי מאמץ של שנים ארוכות לייעל ולקצר את ההליך המשפטי, יודע שהסדר הישן לא יכול היה להימשך. היקף התביעות בישראל הוא עצום, בתי המשפט מתקשים לעמוד בעומס, ומי שמרוויח מחברה מסוכסכת הם בעיקר עורכי הדין. במשך שנים, הם היו בעלי הבית במגרש המשפטי: תבעו בלי חשבון, הגישו כתבי טענות מלאי מלל ונפוחים מגוזמה ומחשיבות, הפריזו בדרישה לפיצוי בגין כל מיני עוגמות למיניהן, דחו את ההליכים עד אין קץ, ונהנו מסדרי דין שהופכים כל תיק בבית משפט לחתונה קתולית בין הצדדים לעורכי דינם. ההליך המשפטי נהפך ליקר, ארוך ומסורבל.
מי שניהל הליך משפטי ודאי מכיר את הדרך לגיהנום שמסתתרת מאחורי הפרוצדורה: מיצוי הליכים, כתב תביעה, כתב הגנה, גילוי מסמכים, מילוי שאלונים, הכנת תצהירים, דיוני הוכחות, חקירה ראשית, חקירה נגדית, סיכומים ופסק דין. כל שלב כזה הוא עינוי מתמשך. ההליך בבתי המשפט מחייב להעלות את טענות הצדדים שוב ושוב - לרוב בכתב, בוורסיות שונות של מסמכים - ועד שמתקבל פסק דין, אם בכלל, יכולים לחלוף חודשים ארוכים. בינתיים נשכח העניין המהותי. הצדדים מותשים ומרוששים. עורכי הדין, שצריכים לעבוד קשה כדי לצלוח את כל המשוכות האלה, נהנים משכר טירחה מופקע עבור כל הכיף הזה. וכך מתדיינים רבים, אפילו אלה שמנצחים בסוף, יוצאים עם תחושה חמוצה מבתי המשפט.
בית המשפט החליט לשים סוף לקרקס בהיכלו. ראשית, התקנות החדשות מחייבות את הצדדים ועורכי דינם לנסות לסגור את העניין ביניהם לפני שהם רצים לבית המשפט, וגם לדווח על כך. אם לא הצליחו, ינסה מגשר להביא לפשרה ובעיקר יספר להם למה בניהול הליך משפטי ממושך ויקר שני הצדדים מפסידים. אורך כתבי הטענות יוגבל ל-11 עמודים בבית משפט שלום ו-15 עמודים בבית משפט מחוזי. עורכי הדין ישאירו בצד את התפלפלויות וסיפורי המעשיות, ויתמקדו בת'כלס. מי שמגיש תביעה יזכור ששעון העצר לא מתקתק לזכותו ושכל מזכיר משפטי יכול למחוק לו את כתב הטענות.
כעורך דין, אני רואה רק טוב בחוסר הסלחנות של התקנות החדשות. חבריי למקצוע מקבלים פה שיעור בסדרי דין, אבל גם מסר טוב לחיים. הפומפוזיות וההיסטריה שבכתיבה המשפטית צריכים לפנות את מקומם לכתיבה עניינית ומתומצתת, לשימוש מושכל בהדגשות, לפישוט השפה המשפטית ולהתנסחות במילים בהירות. ברירת המחדל צריכה להיות חתירה להסכמות ולפשרה בתחילת ההליך במקום צלילה חופשית לחור השחור של מערכת המשפט. בקשות לדחיית מועד ייעשו במקום שהן באמת נדרשות ולא כטקטיקה לעינוי דין. כתב טענות הוא לא טרילוגיה באורך מלא, ומי שמנצל לרעה את ההליך השיפוטי יחזור למשרד לעשות שיעורי בית. ערימות הטקסט הממוחזר יוחלפו בטיעונים ברורים וסדורים בעל פה. בית המשפט יגלה פחות סובלנות לליטיגטורים שחושבים שהם גלדיאטורים.
אני מקווה, כמו רבים מחבריי, שהתקנות יחזירו את האמון במערכת המשפט, ישאירו בתחום את עורכי הדין הטובים והיעילים וישימו סוף לסחבת בתיקי בית המשפט. תודה לך ניסנקורן על המתנה הנפלאה לשנת 2021.
