מסע הסכמי הנורמליזציה עם מדינות המפרץ שבר הרבה מוסכמות, נדמה שהזרמים שנוצרו מתחת לפני השטחים עולים וצפים. ערביי ישראל שראו את אותן המדינות מסיטות הצידה את הסוגיה הפלשתינית ומתמקדות בטובתן הכלכלית המדינית והביטחונית הביאו גם חלק נכבד ממנהיגי הציבור הערבי לשים בצד את אותה סוגיה ולבקש שיתוף כדי לקדם את ערביי ישראל ואיכות חייהם. על ההנהגה היהודית לקבל בזרועות פתוחות את אותם המנהיגים. באותה שעה אני קורא גם לחברי במועצת יש"ע, הדאגה להתיישבות הצעירה נכונה וחשובה, אולם היא תשיג יותר אם לא נתנגד באותה העת להתיישבות הצעירה של שכננו הפלשתינים.
מאז שממשל טראמפ הציג את תוכנית המאה נוצרו שני מסלולים אשר לכאורה אינם קשורים האחד לשני, בפועל הינם תולדה האחד של השני. מרגע שתוכנית החלת החוק הישראלי על יו"ש ירדה מהפרק הצטייד ראש הממשלה במטבע שכיר חדש שתמורתו נחתמו הסכמי הנורמליזציה עם ארבע מדינות בתקווה שבעתיד יצטרפו נוספות.
במקביל נוצרה מגמה חדשה בציבור הערבי ישראלי עליה מעידים סיוריו של ראש הממשלה בחברה הערבית . לטעמי אין המדובר במסע ציני של מערכת בחירות אלא בתחילתו של תהליך אשר לא ברור אם ראש הממשלה נתניהו יזכה להשלימו אך בסופו תהיה הכרה שלהם בזכות הקיום שלנו. מדובר בתהליכים היסטוריים אשר לרוב ניתן להבחין בהם רק בראייה לאחור רבת שנים אך במקרה הזה ניתן לומר שבעל הנס מכיר בניסו.
במשך שנים ערביי ישראל ראו בממשלה מוקצה, הממשלה מצידה ראתה בהם מוקצה גם כן. נציגי הציבור הערבים בכנסת בלטו בעיקר במאבק למען הפלשתינים ופחות במאבקים למען ערביי ישראל. די לנו להיזכר באמירות השונות בסבבי הבחירות שהתקיימו לפני שנה, יו"ר יש עתיד כינה את אנשי הרשימה המשותפת "זועביז" והודיע כי לא ישען על קולותיהם. נתניהו הזהיר שמתנגדיו יקימו ממשלה בזכות קולות הערבים. עתה, מקיים נתניהו פוליטיקה ישירה עם חברי כנסת ערבים, נפגש ומתקבל על-ידי מנהיגי ציבור ערבים בכבוד רב. אינני יודע אם מדובר באהדה, אני בספק שמדובר באהבה. הפוליטיקאים הישראלים ובהם רה"מ, ראשי מפלגות ועוד הפנימו שערביי ישראל כאן כדי להישאר, ערביי ישראל הפנימו שהיהודים כאן כדי להישאר ומה שנותר כעת לעשות הוא לאמץ את רוח ההסכמים ממדינות המפרץ. לדאוג לשיתוף פעולה ;כדי שלכולנו יהיה טוב יותר. כדי שהכבישים בערים הערביות יהיו בטוחים יותר, שפחות פשע יהיה מקורו באוכלוסייה הערבית. שיותר יהודים ירגישו נוח להיכנס לאותן ערים כדי לערוך קניות ולסייע בפרנסה למי שעומלים קשה כל כך. יש כאן מפגש אינטרסים שתמיד היו, אלא שרק בזכות השלום עם מדינות המפרץ יכולים עתה להיפגש לאחד כוחות ולהצליח. מדובר בתהליך ארוך שסופו הוא טובתה של מדינת ישראל וכל מי שגר בה.
מפגש אינטרסים דומה אני מוצא גם ביהודה ושומרון, חברי למועצת יש"ע שובתים ומנהלים שביתת רעב בדרישה כי הממשלה תסדיר את ההתיישבות הצעירה ביו"ש. אני מצטרף לדרישתם. עם זאת לא קיבלתי את קריאתם שלא להסדיר את הבנייה הפלשתינית בשטחי C. טענתנו בהתיישבות שהיישובים הם גידול טבעי, הם זכותנו על הארץ, הם חלק אינטגרלי ממרקם חיים נורמליים, טענתנו היא שגרים בהם אזרחי ישראל משלמי מיסים שווי זכויות וכך על הממשלה לנהוג בהם. לפלשתינים אותן טענות, גם הילדים שלהם שהתחתנו מבקשים קורות גג. בעיני מדובר במפגש אינטרסים משותף, כזה שיכול להוליד שיתוף פעולה שיצליח מעבר למצופה. הצעתי שלאוהל המחאה יזמנו פלשתינים צעירים, הטענות דומות, הצרכים דומים. המענה הנדרש נתון בידי הדרג המדיני. מעבר לכך קריאה משותפת להסדרת בנייה ישראלית פלשתינית ביו"ש תתקל בהרבה פחות התנגדות בזירה המדינית הבינלאומית.. עלינו גם לאמץ את האמיצים מתוך הרשות שמבקשים מתוך השטח לשנות את המציאות.
אני מאמין שזוהי השעה לשבור מוסכמות ולהתמודד עם פחדים, אולי אפילו הרגע לקבוע כי בכיתה ט' למשל ילמדו בכלל בתי הספר ערבית מדוברת בסיסית. זוהי השעה להשקיע ביוזמות משותפות, זוהי השעה לנצל את הזרמים החיוביים ולהפנים שהשלום שהגיע מרחוק, הוא כנראה הצעד הראשון לעשות שלום בתוכנו ולסייע במשהו לשלום עם שכיננו.
