יש בפי ביקורת על ארגון "בצלם" מאז העומד בראשו חגי אלעד סירב לראות בחמאס ארגון טרור. גם הופעותיו באו"ם ראויות לגינוי בפה מלא. אך מעקבי "בצלם" אחר התנהגות הישראלים בשטחי יהודה ושומרון כלפי האוכלוסייה הפלשתינית לגיטימיים ומשרתים את האינטרס הלאומי הממשי (הראשון שנהג כמו "בצלם" עוד בטרם היות ארגון כזה היה גדול משוררי הדור נתן אלתרמן בשיריו החשובים על החובה להימנע מפגיעה באוכלוסייה הערבית במהלך מלחמת השחרור. דוד בן-גוריון קרא את השיר מעל בימת הכנסת וחילקו לחיילים. אלתרמן גם הגן על זכותו של ח"כ ערבי קומוניסט למעמד שווה במשכן. היה זה תופיק טובי).
הייתה לי גם קטטה מילולית עם מנהל תיכון בתל אביב (ועם רון חולדאי שסוכך עליו) אשר פתח את השערים בפני ארגון "שוברים שתיקה" (וזה בסדר גמור) אבל נעל אותם בפני "זו ארצנו" מימין. סתימת פיות רעה מכל כיוון, גם משמאל.
אך אירועים אלה הם נקודתיים בהשוואה למדיניות הכוללנית של השר יואב גלנט ומנכ"לו עמית אדרי, שהחליטו כי "בצלם" פועל נגד המדינה ויש לסגור את דלתות התיכון בפניו. גלנט מתגלה יותר ויותר כקרנף צר אופק, ומדיניותו אינה עניין לתיכון בודד ולא הליך זניח. זו תחילת הדיקטטורה במלוא משמעותה.
נכון נהג מנהל הריאלי בחיפה מנדי רבינוביץ (איני מכירו) אשר איפשר לתלמידיו להאזין למנכ"ל "בצלם" (בתנאי כמובן שהוא מאפשר גם לארגוני הימין להשמיע את עמדתם באוזני התלמידים) לא רק בגלל תוכן הדברים משני הצדדים אלא בגלל הצורך לעודד ויכוח ומחלוקת וחשיבה. זו בעצם המהות של הליבה הרוחנית היהודית, פרושים וצדוקים, אביי ורבא ואחרים.
תחת זאת זימנו את מנהל הריאלי רבינוביץ לשימוע. עצם קיום השימוע הוא עדות להפיכת ישראל לדמוקטטורה בעידודו ובניהולו של גלנט. חוזר לאלתרמן: אילו קרא גלנט את "הקלריקל הקטן" של המשורר הגדול היה מבין כמה עלובה היא הגישה המסתירה את היריב העקרוני מעיני כל נערה ונער. מה רוצה איש כמו גלנט? שבישראל תתפתח תרבות של ספרות מחתרת?
אני מקווה שהורי התלמידים בבית הספר הריאלי - עם עבר מפואר כשבראשו עמדו מחנכים דגולים וסיסמתו מספר מיכה "הצנע לכת" - לקיים בחצרות בתיהם מפגשים עם כל מי שהפוליטרוק גלנט-ז'דאנוב אוסר על קיומם בין כתלי בית הספר (גלנט, למקרה שאינו יודע מי הוא אנדריי ז'דאנוב: הוא סותם הפיות ואימת התרבות הרוסית בתקופתו של יוסף דשגשווילי סטאלין. גלנט כל כך מנותק מהבנת חובתו כשר חינוך, שהוא טוען כי מותר לו במסווה של מתווה מדיניות להחליט מי לא ייכנס לבית הספר. ההפך הוא הנכון. במדינה בה מתקיים עדיין בית משפט חופשי צריך להשליך את ההוראה הזאת מחלון הכיתה, כיאה לעם הספר).
הערה מאוחרת: נשאלתי באחת התגובות מה הוא השיר של אלתרמן שקרא בן-גוריון מעל דוכן הכנסת וגם חילקו לחיילי צה"ל, ובכן הוא נקרא "על זאת" ואלה שורותיו הראשונות:
חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה/
נער עז וחמוש, נער כפיר./
וברחוב המדובר איש זקן ואישה/
נלחצו מפניו אל הקיר.//
והנער חייך בשיניים חלב/
"אנסה המקלע" וניסה./
אז הליט הזקן את פניו בידיו/
ודמו את הכותל כיסה"
