51 מדינות, מברזיל ועד שבדיה, פלרטטו עם הרעיון של נשק גרעיני. 17 השיקו באופן רשמי תוכנית לפיתוחו. רק עשר פיתחו פצצה הניתנת לשיגור. כיום לתשע מדינות יש נשק גרעיני, ללא שינוי מזה 25 שנה. אבל המאבק הממושך למנוע את הפצתו של הנשק הקטלני ביותר בהיסטוריה הופך לקשה יותר, מעריך אקונומיסט.
בשני העשורים האחרונים, רוב המדינות ששאפו להגיע לנשק גרעיני היו חסרות חשיבות מבחינה גיאופוליטית, כמו סוריה ולוב. אבל בעשור הבא האיום צפוי לכלול מדינות בעלות עוצמה כלכלית ודיפלומטית שאת שאיפותיהן יהיה קשה יותר לרסן. הדומיננטיות האיזורית הגוברת של סין והארסנל האטומי הגדל של קוריאה הצפונית מאיימים על קוריאה הדרומית ויפן, שתיים מן המעצמות המובילות באסיה. תוכנית הגרעין של אירן מאיימת על סעודיה וטורקיה. הפצת הנשק הגרעיני איננה תגובת שרשרת, אבל היא זרז. כאשר המגבלות מתחילות להיחלש, הן עלולות לקרוס.
בשנים 2010-1991 צומצם מספר ראש הנפץ שבידי ארה"ב ורוסיה ב-79%, אבל מגמה זו נבלמה. הנשיאים ג'ו ביידן וולדימיר פוטין אומנם הסכימו להאריך בחמש שנים את ההסכם האחרון בין שתי המדינות שנותר על-כנו, New START, אבל אין די בכך. סין, הודו, קוריאה הצפונית ופקיסטן משדרגות ומרחיבות את הארסנלים הגרעיניים שלהן. ההסכם החדש למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני, שנכנס לתוקפו ב-22 בינואר לאחר שנחתם בידי 86 מדינות, הוא בעיקר מכשיר לתיעול התסכול של המדינות להן אין נשק כזה; הוא לא עושה הרבה יותר מזה.
אם הנשק הגרעיני אינו נעלם והסיכונים גדלים, יהיו מדינות שיתפתו להשיג נשק משלהן. בעבר איימה ארה"ב למנוע סיוע ממדינת כמו טייוואן ועירק אם יפתחו נשק גרעיני, אך כיום היא חלשה יותר לאחר שעידן טראמפ זרע ספקות בדבר נכונותה להגן על בעלות בריתה; הם לא ייעלמו גם בעידן ביידן. זאת ועוד: במשך עשרות שנים יכלה ארה"ב להבטיח מכת נגד אם סין או קוריאה הצפונית יפגעו בטוקיו סיאול – אך כעת השתיים יכולות להגיב במתקפה על ארה"ב עצמה. התשובה הדרום-קוריאנית עלולה להיות נשק בבעלותה.
בדמוקרטיות כמו קוריאה הדרומית, יפן וטייוואן, המציאות הפוליטית ניצבת בפני שאפתנות גרעינית. המצב שונה במזרח התיכון, טוען אקונומיסט. הסכם הגרעין עם אירן קורס, ואפילו אם ג'ו ביידן יחייה אותו – רבות מן המגבלות יפקעו בהמשך. סעודיה לא תרצה להישאר מאחור ולנסיך מוחמד בן סלמן יש סמכויות כמעט בלתי מוגבלות; טורקיה עלולה ללכת בעקבותיה.
אם הסדר הגרעיני יתחיל להתערער, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי לעצור. מכאן החשיבות של פעולה כעת. ארה"ב, סין, אירופה ורוסיה שותפות לרצון לבלום את הפצת הנשק הגרעיני. רוסיה אינה רוצה אירן גרעינית בדיוק כמו ארה"ב. יפן גרעינית היא סיוט מבחינת סין. ההסכם עם אירן מלמד, כי יריבים יכולים לשתף פעולה בנושא זה.
אקונומיסט מציע למדיניות הגרעיניות להתחיל מהבסיס, שכן 90% מהנשק הגרעיני מצויים בידי ארה"ב ורוסיה. עליהן להתחיל לעבוד על הסכם שיכלול גם כלי נשק אחרים והגבלות משמעותיות על הנשק הגרעיני. הסכמה בין וושינגטון למוסקבה עשויה לשכנע את בייג'ינג שהארסנל הנוכחי שלה ישרוד מתקפה ולכן אין צורך להגדילו – ואיפוק סיני ירגיע את הודו ופקיסטן. התפקיד החשוב ביותר של ארה"ב בהרגעת אירן וקוריאה הצפונית הוא בהוכחת ערכה לבעלות בריתה. גם אם כהונה אחת אינה מספיקה כדי לשקם לחלוטין את היחסים, ביידן צריך להתחיל בחיזוק המטרייה הגרעינית ליפן וקוריאה הדרומית, כולל כוחות הקרקע האמריקניים באיזור.
מניעת הפצת הנשק הגרעיני מצריכה גם לאתר אותו. סוכנויות המודיעין התמקדו ביעדים מוכרים כמו אירן, אבל עליהן להרחיב את מבטן כדי לקלוט סימנים מוקדמים של שינויים בטכנולוגיה הגרעינית, דעת הקהל והכוונות הפוליטיות במקומות כמו קוריאה הדרומית וטורקיה. למרות כל הנושאים האחרים המטרידים את העולם, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מהפצת הנשק הגרעיני.
