יאיר - שם שהוא אגדה. שם שמעורר השראה. גם שבעים-ותשע שנה לאחר הירצחו - הוא משמש מגדלור לרבים בעם. לא עוד חייל אלמוני. ספרא וסייפא, משורר ולוחם, מנהיג שהקדיש עצמו לחרות ישראל, לכינון מלכות ישראל, בהכרה שישלם על כך בחייו. הוגה-דעות יהודי לאומי, מחבר "עיקרי התחייה", אחד המסמכים המרגשים ביותר שנכתבו בתולדות שיחרור עמנו במאה העשרים, המצפן בדרך לגאולה השלמה.
הם היו שניים - יאיר ורזיאל. שני סטודנטים באוניברסיטה העברית על הר הצופים, ושני מנהיגים של אירגוני מחתרת, שקמו לגרש את השלטון הזר הבריטי מארצנו. יחד חיברו ספר הדרכה ללוחמים, "האקדח", וחתמו עליו: ד. ראש = ראשי תיבות: דוד רזיאל אברהם שטרן.
דוד רזיאל נפל בשליחות הבריטים על אדמת עירק ב-1941, והוא בן 31. אברהם שטרן נרצח בידי הבריטים בלב תל אביב בשנת 1942, והוא בן 34.
רזיאל, מפקדו של האצ"ל, חשב שבתוך מלחמת העולם נגד הגרמנים יש לקחת פסק זמן מהתקפות על מטרות צבאיות בריטיות בארץ, ואפילו לסייע להם במלחמתם נגד הנאצים. לא כן סבר יאיר, מחולל לח"י. את המלחמה בבריטים, טען, יש להמשיך גם לעת הזאת, בשעה שהבריטים מונעים את חרותנו בארצנו, מונעים מספינות מעפילים להגיע לחופי המולדת. במלחמה הזאת נפל, כפי שניבא: "יום יבוא או ערב, אפול בדד, גוסס בשדה הקרב"...
ואני מהרהר בלבי, לאילו עוד שיאים היה מגיע יאיר, לו נשאר בחיים? האם היה פונה לפוליטיקה, להנהגה, או לספרות, למדע ולהגות? אילו עוד תרומות היה מביא לעמו? אכן, הפסד גדול של כולנו.
בחסות האפילה
בספרו האוטוביוגרפי, "סיכומו של דבר", מקדיש יצחק שמיר דברים ליאיר: "קשה לי לכתוב עליו בלי לגלוש לרגשנות, מפני שאישיותו וחייו עמדו בסימן של דרמה עזה. הוא הניף אותם דגלים שהונפו לפני כן בקורות עם ישראל רק בידי אנשים מסוגו של אלעזר בן יאיר, מנהיגם של אחרוני הקנאים במצדה, שממנו שאל את שמו המחתרתי...
"לא הרבינו להיפגש, מפני שפעלנו במחתרת וכל פגישה הייתה כרוכה בסיכון מסוים. היינו נועדים בקרן רחוב בלילות, בחסות האפלה, וכך תוך כדי הליכה הותוו דרכים לפעילות לח"י, אף נקבעו תוכניות לטווח רחוק יחסית".
על פגישה אחת עם יאיר מספר שמיר בהרחבה יחסית, מה שמלמד על אווירת הימים הקודרים ההם: "שוטטנו בסביבות בית הבימה. יאיר דיבר בקול נמוך, בלחש, אך מילותיו היו ברורות, בהירות וקשות. הסביר את האפשרות שייעצר באחד הימים, הוא היה בטוח, שהמעצר הזה לא יהיה ממושך, מפני שהבריטים יירו בו וירצחוהו בו במקום. "הוא הסביר לי שרציחתו תביא למחתרת הרבה מצדדים ולוחמים, והוסיף אזהרה: כשיקרה הדבר הזה, נצטרך להמנע ממעשי נקם ולהתמקד בהעמקת המחתרת, בייעול פעילותה ובהמשך המלחמה הבלתי מתפשרת נגד השלטון הזר".
ויצחק שמיר, כמו שאומרים, הרים את הדגל והמשיך עם חבריו הנרדפים את לחימת לח"י ברוחו ובהשראתו של יאיר, ואף ביתר עוז, מיד לאחר בריחתו מהמעצר במזרע בספטמבר 1942.
שבעים-ותשע שנה לאחר רצח יאיר, נוכל לומר לו כמאמר השיר הנבואי שכתב: "בא הגדול בימים, הפורק את העול, הגואל, הזוקף כפופים ומתיר אסורים - יום חרות במלכות ישראל".
מאז נפל יאיר, ילדים רבים נקראו על שמו, בראש ובראשונה יאיר שטרן שלנו, הבן שנולד לרוני ולא זכה להכיר את אביו אלא מסיפורי האם וחבריו.
לפני שנה וחצי הלך לעולמו יאיר אברמסקי ז"ל, בנו של הבלשן והחוקר יעקב דוד אברמסקי ז"ל, שהיה ככל הנראה השני להיקרא על שם יאיר. אחיו הבכור, יוני, נהרג מירי צלף ירדני בירושלים המחולקת, במלחמת השיחרור והוא רק נער כבן 13. יאיר שלישי הוא כמובן, יבל"א, יאיר שמיר שלנו, בנו של יצחק, ועוד רבים אחרים.
שבעים-ותשע שנה לאחר נופלו - זיכרו האלמותי של אברהם שטרן, יאיר, ש"קידש בדמו את המולדת כדת משה וישראל", חי, נושם, שמור לעד בין גדולי האומה לדורותיהם.
