הרשות השופטת היא ללא ספק החלשה בין שלוש הרשויות – טען אלכסנדר המילטון. זה אולי היה נכון בשלהי המאה ה-18, אך לא כיום. שופטים פדרליים מגדירים זכויות חוקתיות, פותרים מחלוקות בין הקונגרס לבית הלבן, מיישבים סכסוכי בחירות וקובעים את גורלן של החלטות רגולטוריות. מינוי השופטים הפדרליים הוא לעיתים קרובות המורשת הבולטת ביותר של הנשיא. לדמוקרטים יש רוב צר ביותר בסנאט, לפחות עד נובמבר 2022, וכך יש לג'ו ביידן חלון הזדמנויות צר להטביע את חותמו שלו – כותב אקונומיסט.
דונלד טראמפ מינה 231 שופטים פדרליים – המספר הגבוה ביותר מאז ג'ימי קרטר. מדובר ברבע מכלל השופטים המכהנים כיום. הדבר נובע בין היתר מכך שמנהיג הרוב היוצא, מיץ' מקונל, מנע בצורה גורפת מינויים בשנה האחרונה של ברק אובמה. טראמפ גם מינה שלושה שופטים לבית המשפט העליון (לעומת שניים בלבד של אובמה בשמונה שנותיו).
ביידן החל את כהונתו עם הרבה פחות משרות פנויות מאשר טראמפ – 47 לעומת 106. אבל השופטים השמרנים הצעירים יתחילו לקבל בקרוב עמיתים ליברלים, כאשר שופטים מבוגרים יותר יפרשו. בגיל 65 יכול שופט פדרלי, בעל ותק של לפחות 15 שנים, להפוך לשופט עמית עם פחות עבודה ומשרד קטן יותר. אבל חלקם מגלים נכונות רבה יותר לפרוש, כאשר הם יודעים שמחליפיהם יהיו דומים להם בדעותיהם. כתריסר שופטים אותם מינו נשיאים דמוקרטים כבר עשו זאת מאז השבעתו של ביידן.
ראסל ווילר ממכון ברוקינגס מצא, כי מבין 76 המשרות הפנויות או העומדות להתפנות בבתי המשפט הפדרליים, 46 מאוישות או אוישו בידי שופטים אותם מינו נשיאים רפובליקנים. 26 מינויים רפובליקניים בבתי המשפט לערעורים יכלו להפוך לשופטים עמיתים בשנה שעברה, אך נמנעו מכך. ווילר תוהה, האם הדבר נבע מכך ששופטים רפובליקנים מקבלים החלטות פרישה פחות אסטרטגיות, או שאפילו הם לא רצו שטראמפ ימנה את מחליפיהם.
היועצת המשפטית של הבית הלבן, דנה רמוס, מובילה את החיפוש אחרי סניגורים ציבוריים, אקדמאים ועורכי דין בתחום זכויות האזרח כמועמדים לשיפוט. לנוכח מחויבותו של ביידן לגיוון ברשות השופטת, השופטים שיבחר צפויים להיות שונים מאלה של טראמפ לא רק בדעותיהם ובנסיונם, אלא גם בהרכבם. 42% מהמינויים של אובמה היו נשים ו-36% לא-לבנים, לעומת 24% ו-16% בלבד (בהתאמה) מאלה של טראמפ.
ביידן כבר הבטיח, כי המינוי הראשון שלו לבית המשפט העליון יהיה של שחורה – אם סטיבן ברייר בן ה-82 יפרוש השנה. מחליפות אפשריות שלו הן השופטת המחוזית קטנג'י בראון-ג'קסון, פעילת זכויות האדם שרלין איפיל, ושופטת הערעורים מקליפורניה לאונדרה קרוגר.
בינתיים, מציין אקונומיסט, יתמקד ביידן בבתי המשפט המחוזיים, בהם מספר המשרות הפנויות הוא הגדול ביותר. יש רק שש משרות כאלה בבתי המשפט לערעורים, כולל אחת במחוז הראשון (רוב ניו-אינגלנד), שתיים הן במחוז השני (ניו-יורק). ביידן יכול למנות שופטים צעירים יחסית לבתי משפט רבי עוצמה אלו. בין המועמדים מצויים מליסה מארי, שהייתה עוזרת משפטית של סוניה סוטומאיור לפני מינויה לבית המשפט העליון, ודייל הו העוסק בזכויות אזרח.
רמוס מתכוונת לקדם במהירות את המינויים, תוך ויתור על התייעצות בלשכת עורכי הדין האמריקנית כפי שעשו ממשלים רפובליקניים קודמים; בכך ילך ממשל ביידן בעקבות ממשלי ג'ורג' בוש הבן וטראמפ ויקצר כל מינוי בכמה שבועות. גורם נוסף הוא האם ממשל ביידן יאפשר לסנאטורים ממדינותיהם של המועמדים להביע את עמדתם; לא כל הממשלים עשו זאת. כאשר הממשל מציע תוכניות שנויות במחלוקת בתחום האקלים, ההגירה ומערכת המשפט עצמה – למינויי השופטים עשויה להיות חשיבות מכרעת ביכולתו לממש את מדיניותו, מסכם אקונומיסט.
