ראש השנה לשמחה
כמה סמלי הדבר שאנו מציינים את ראש חודש אדר בין פרשות יתרו ומשפטים, הלא הן פרשות מתן תורה - תיאור שמיימי דרמטי ומרומם של מעמד הר סיני, עשרת הדברות וחוקי התורה בין האדם למקום ובין אדם לחברו.
אז מה הקשר בין התורה היקרה לחודש אדר, אתם שואלים? המכנה המשותף ביניהם הוא השמחה. כידוע, חודש אדר הוא סמל השמחה. חכמינו כבר הצביעו על כך, כי "משנכנס אדר מרבים בשמחה", והתורה היא מהות השמחה. שמתם לב? חז"ל לא אמרו 'כשנכנס אדר, מרבים בשמחה', אלא
'משנכנס אדר'. משמע חודש אדר הוא רק הפתיח, חודש שבו מרקיעים שיאי השמחה.
אבל זוהי רק ההתחלה,
הזינוק לקראת מסלול השמחה במרוצת מעגל השנה כולה. הייתי אומרת שאם בתשרי אנו חוגגים את ראש השנה למניין החודשים, ובטו בשבט את ראש השנה לאילנות (וכן בניסן את ר"ה למלכים, ובאלול - לבהמה), הרי אדר הוא ראש השנה לשמחה. בהתאם לכך מצאתי שהגימטריה של אדר זהה לזו של
ר"ה - ראשי התיבות של ראש השנה - כששתיהן עולות לסכום של 205. הוא שאמרנו אדר הוא
ראש השנה לשמחה.
שמחה מהי?
הדיעה הרווחת גורסת שהשמחה היא
תוצאה של נסיבות - של הצלחה, של פרנסה ושל בריאות. בהעדר נסיבות אלה, או נסיבות חיוביות אחרות, השמחה מתפוגגת ונעלמת, והיא מפנה את מקומה לעצב או לדיכאון. אולם גישת היהדות היא הפוכה:
השמחה היא הסיבה, וההצלחה היא התוצאה. השמחה היא מהות פנימית וישות עצמאית המעצבת את האדם ומעצימה אותו. השמחה מעניקה לאדם אנרגיות חיוביות לפעולה, מוטיבציה, רעננות, חיוניות וטעם ומשמעות לחיים, כמו גם דימוי עצמי גבוה והערכה עצמית. כשאדם שמח, כל האנרגיות האנושיות והמשאבים הנפשיים מנותבים לאפיקים חיוביים של יצירה ועשייה.
מה הפלא שהשמחה היא שמולידה הצלחה בחיים, בלימודים, בעבודה ובזוגיות, ונותנת לאדם הרבה בריאות. כפי שמחקרים הוכיחו השמחה מסייעת להחלמה והיא מתכון בדוק להארכת תוחלת החיים. השמחה אינה זהה לליצנות והוללות, חסרות הרסן, פרי המערב הפרוע' המעניקות
אשליה של שמחה, ומנוגדות לה באופיה.
שמחת התורה
התורה מעניקה לאדם שמחה אמיתית ושמחה נצחית ללא סייג וללא פשרות. כבר הצבענו על כך שמצווה היא מלשון
צוותא, חיבור. המצווה מחברת את האדם לפנימיותו, לנשמתו ולמהות בריאתו כצלם אלוקים. המצווה מגבשת את זהותו של האדם ומעצבת את אישיותו. המצווה תורמת להעצמה אישית של כל כוחות הנפש ומאחדת אותם.
התפילה,
השבת הקדושה, כל אחת היא מדיטציה יהודית מובהקת, המשחררת את האדם ממרוץ החיים המתיש, נותנת לו פסק זמן של התעלות רוחנית ומרוממת את נפשו לפסגות גבוהות. וכך כל מצווה ומצווה מטעינה את האדם באנרגיות רוחניות ומעניקה לו משמעות וחדווה של עשייה.
המצוות אינן עול במובן המקובל. הן אינן נטל על האדם אלא נכס יקר. תופתעו לשמוע שהמונח עול מצוות מקבל משמעות חדשה בהשראת הארמית. המילה 'עולא' בארמית משמעותה כניסה. עול מצוות פירושה אפוא
כניסה לתוך המצווה ניתוב כל כוחות הנפש למצווה והתחברות עימה אל תוכינו.
ה' בחר בנו לא רק כעם, אלא ה' כפי שכתוב, בחר גם
בך, כיחיד, כיחידה. הרצון הזה להיות יהודי ולקיים את מסורת ישראל הנפלאה, טמון בך, בתוכך. בפנימיותך. עליך רק להסיר את 'הקליפות' המסתירות אותו. אוצר יקר טמון בנשמתך. עליך רק לגלות אותו. אין צורך לנדוד למזרח הרחוק כדי לגלות את האור.
כפי שאותו יהודי בשם אייזיק נדד עד פראג רחוקה, כדי לגלות שהאוצר שעליו חלם לא נמצא אי-שם מתחת לגשר, אלא טמון בחצר מתחת לאפו. גם בנשמתך נמצא אוצר יהודי יקר של מסורת עשירה. והוא ממש בהישג ידך. התחבר אליו ותופתע לגלות שמדובר בחווייה עוצמתית אדירה הנוגעת לכל תחומי החיים.
שמחת אדר, כפי שציינו, מאצילה מעוצמתה ומקרינה על השמחה בכל השנה. היא סוללת את הדרך לשמחת שלושת הרגלים הקרבים ובאים: פסח על תחושת החרות שהחג מביא בכנפיו בעקבות נס יציאת מצרים, והזיקה ההדדית בין הגאולה הפרטית והכללית; שבועותמ-שמחת קבלת התורה, וסוכות - שמחת אחדות העם, שמסמלים ארבעת המינים, ובעקבות ההינתקות מהמרוץ הגשמי והשכנת השכינה הקדושה שמסמלת הסוכה. בימים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור אנו חוגגים את שמחת ההתנקות הרוחנית וההיטהרות שלנו עם תיקון המעשים, ובחנוכה אנו שמחים על נצחון המכבים ונס פך השמן שמסמל אור - אור הנשמה "כי נר מצווה ותורה אור".
חודש שמח!
