צבא ההגנה לישראל, מהצבאות הטובים בעולם, עומד נבוך אל מול גל פריצות לבסיסיו המוגנים, גניבת ציוד, תחמושת, רובים, ציוד בכמויות מסחריות. המקרים "החריגים" הנחקרים הפכו לשגרה מטרידה ומדאיגה, לא רק את צמרת הצבא אלא ובעיקר סודקת את אמון הציבור בהנהגה הצבאית.
צבא ההגנה לישראל היה המעוז האחרון עליו ישנה הסכמה רחבה ומשמעותית בציבור הישראלי. האמון בו זכה הצבא באופן קבוע מהציבור הותיר אותו ברמת צבא העם. הצבא רעה באחו בשלווה, בלי דאגה לעשב רענן באופן קבוע, עם תנאים משופרים שכל בעל חיים רק חולם עליהם.
והנה הפרה הקדושה אשר הביטה בעיני עגל בכל הפרות הקדושות שנרצחו, נטבחו והומתו לרגליה, מאוימת. היא מביטה לעבר רגליה ולא רוצה להצטרף לאחיותיה הפרות הקדושות שהוצאו באופן לא טבעי לפנסיה ולא תקציבית.
פריצות לבסיסי צה"ל וגניבת אמל"ח אינם דבר חדש, הגנבים באזורים מיועדים לפורענות, הטילו מזמן חתתם על לוחמי צה"ל, ואין המדובר רק בכנופיות בדואיות בדרום. גם בצפון יהודים וערבים בדו-קיום של שודדי נשקיות הניחו ידם על רכוש צבאי יקר ועובר במחיר יקר לסוחר. אלא שנדמה כי לאחרונה ישנה תחרות, מי הבסיס האחרון שממנו לא יגנבו רובים, תתי מקלעים, רימוני הלם, מאות אלפי כדורים והרשימה ארוכה. לצד תחרות זו מתקיימת תחרות מקבילה חפש את הפורץ, בשבילי הבסיסים, בינות למטוסים ובעיקר בין הודעותיו של דובר צה"ל המגיב באופן המביך של אירוע חריג כמעט בכל 24 שעות.
התיק הזה אינו רק של צה"ל העומס על צווארו כאבן ריחיים, אלא גם של המערכת הפוליטית, לצד מערכת המשפט. התיק הזה על משקולותיו הרבות חונה כעת בלשכת הרמטכ"ל אביב כוכבי הקורא את השטח, שומע את הציבור הזועם על אוזלת היד, הקשוב לקולות העולים ממנו ודורשים מעשה תקיף למיגור התופעה בה צה"ל מובס על-ידי גנבים עלובים.
צה"ל מחויב לערוך בדק בית מהיר וחד, לסגור את הפרצות, להציב עזרים טכנולוגים ובעיקר לשנות את נוהלי הפתיחה באש כנגד פולשים וגנבים לבסיסי צה"ל, תוך מתן גיבוי מלא למי שיישם את הנוהל המעודכן בפתיחה באש לעבר הגנבים. מטרת מהלך זה הינה שינוי המשוואה המעוותת בה הצבא על חייליו מורתעים מכנופיות גנבים עלובות. לאחר יצירת ההרתעה עוד לפני שילוב המערכת המשפטית הצבאית והאזרחית ביחס למחבלים בבסיסים הצבאיים, חייב הרמטכ"ל לטפל במערך הדוברות של הצבא, לנהוג באמות מידה מקצועיות ולדווח דיווחי אמת על אירועים מסוג זה והפקת הלקחים, אמונו של העם בדברי דובר צה"ל קריטי לשיקום מערך היחסים בין האזרח לצבא.
הרמטכ"ל אישר בימים האחרונים העברת תקציב בסך מאה וחמישים מיליון שקל לטפל באבטחת בסיסי צה"ל וכן העברת האחריות על שמירת בסיסי צה"ל תופקד בידי המשטרה הצבאית. מהלך זה, מעבר להיותו תרומה משמעותית לגדיעת התופעה המתפשטת של גניבות מנשקיות ומבסיסי צה"ל, היא גם מעין אמירה לציבור כי הנושא בטיפול ועל-ידי הדרג הבכיר ביותר. אכן כך הדבר אך הוא אינו הפתרון היחיד. עד שלא תוחזר ההרתעה ולא ישונו הוראות הפתיחה באש כל התקציב המושקע בהגנה על הביטחון בבסיסי צה"ל ירד לטמיון הרבה יותר ממה שנדחה. כשהעבריינים ידעו שהצבא שינה את הוראות הפתיחה באש במקום למגן עצמו לדעת וכי מי שיכנס לבסיס צבאי לכל מטרה דינו כמחבל המבקש לפגוע בחיילי צה"ל, ההרתעה תתקיים והגנבים ידעו שיש מחיר והוא כבד.
הרמטכ"ל, הפצ"ר ומיטב המוחות הרלוונטיים חייבים להתיישב ולפתור את המציאות המביכה בה בסיסי צה"ל הפכו להפקרות. ההרתעה תחסוך בדמים, תרתי משמע.
