בשבת המתקרבת נקרא את פרשת "תרומה". קיימת עוצמת פער בין עוצמת הערכים החברתיים, שמבקשת הפרשה להנחיל לכל באי החברה, כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת "תרומה", ובין התרגום האלים והנוגש, שנתנה לפרשה המונרכיה הישראלית בתקופת המקרא, במיוחד בימי שלמה המלך. למרבה הכאב, אנחנו עדים לכך, שמימוש דפוסיה הערכיים של פרשת השבוע הוא על-פי דגמים מונרכים מעוותים, שהשתרשו בחצרות מלכי ישראל, ולא על-פי הדגמים הערכיים שפרשת "תרומה" ביקשה להנחיל לנו.
פרשת "תרומה" דנה בתרומות ל
בית המקדש, שלהקמתו נדרשו תרומות כספיות וגיוס אוקיינוס של כוח אדם מהעם. גיוס שהיה מעל ומעבר לכוחו של העם.
המשכן נבנה על-ידי חברה שכל מאווייה היו רוחניים, לכן המשכן קיבל ממדים מאוד צנועים, שהלמו את אופיו הרוחני. משכן צנוע נתן ביטוי הולם לצניעותה של חברה.
המקדש נבנה בתקופה מונארכית על-ידי מלך ששם את יהבו בהדר, בפאר החיצוני ולא במישור הרוחני הערכי, לכן התרומה כבר אינה תרומה. מה שהתהווה היה למעשה תחליף אלים לתרומה והתבטא במערכת מיסים מכבידה - "וַיַּעַל הַמֶּלֶך שְׁלמָה מַס מִכָּל יִשְׁרָאֵל, וַיְּהִי הַמַּס שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ". עליהם הפקיד המלך שלמה את אדורם אשר על המס, שהיה אחראי לגביה ולמימון ל"שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׁא סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בַּהַר, לְבָד מִשָׁרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹש מֵאוֹת הָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה".
פרשת תרומה מדברת במפורש על תרומה ולא על מערכת מיסוי אלימה כפי שבאה לידי ביטוי בימי שלמה, והיא הייתה הסיבה
למרד ההמוני שבראשו עמד ירבעם בן נבט בדרישה לבנו של שלמה - "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אֲבִיךָ הַקָּשָׁה..." (מלכים א' י"ב 4).
מערכת המיסוי לבנית המקדש התרחקה מהנימה הערכית והאידאית האופיינית לפרשת "תרומה" בכל הקשור לבנית המרכז המיועד לעבודה דתית. פתיחת הפרשה מגדירה במפורש את יחסו של דור יוצאי עבדות מצרים אל המבנה שייבנה. בפרשת "תרומה" מתבקש כל אזרח להשתתף במאמץ הבנייה כפי שידבנו לבו - "וַיִּקְחוּ לִי תְּרוּמָה מְאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְבֵנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתוֹ" (שמות, כ"ה 2).
עוצמת פער מכאיבה בולטת בין נימה ערכית של פרשת "תרומה" בדבר תרומה לבנית המשכן בניגוד ליישום אלים ורודני בימי שלמה. פרשת "תרומה" יוצאת מהנחה שנוסף לתרומה כבסיס ערכי יש גם לנהל מערכת מיסוי, ונקבע בה במפורש מערכת מסודרת וקבועה בחברה שוויונית של מחצית השקל. הפרשה לא דיברה על מערכת מיסוי כפי שהנהיג המלך שלמה, שבסופו של דבר הביאה לתגובה של מרד עממי והמוני, שהתבטא ברגימה באבנים את אדורם אשר על המס - "וַיִּרְגְּמוּ כָּל-יִשְׁרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמוֹת" (מלכים א' י"ב 18) וכן גם במנוסתו המבוהלת של רחבעם, בנו של שלמה המלך, מנוסה שהביאה לכאוס חברתי ולפילוג מדיני קשה, שהתרחש בשנת 930 לפני הספירה.
בימים של התמודדות עם נגעי מגיפה, שהוציאה ממעגל המפרנסים מאות אלפי עובדים, ומשפחות כורעות וקורסות תחת נטל מלחמת הקיום, יש משמעות רבה לערכיה של פרשת "תרומה".
פרשת "תרומה" דנה במשכן פיזי ומשכן רוחני-ערכי. היא חייבת לאתגר אותנו כיום כחברה הבונה מערכת מיסוי. עלינו להיות קשובים לאלו שעול המס מכביד עליהם, לאלו שאינם יכולים לקיים את משפחותיהם, גם כשהם יוצאים לעבודה. הפרשה מחייבת דורשת לרכז את מרכז הכובד של מערכת השלטון לדאוג להבטיח בכל מצב את השגת מצרכי היסוד החיוניים הקיומיים. הפרשה מחייבת אותנו למנוע מציאות בה ישנם ילדים, שהמציאות בביתם היא חיים מתחת לקו העוני, והם קיימים כיום בשיעור מדאיג גם על-פי ממצאי הביטוח הלאומי.
את המשכן בנתה החברה הישראלית מתוך נדבת לב. את המקדש בנתה החברה הישראלית מתוך כפייה עם מערכת "נִצָּבִים... וְהָרוֹדִים בָּעָם הָעוֹשִׁים בַּמְּלָאכָה". אני מעדיף שננהל את אורחות חיינו מתוך נימה ערכית ואידאית, שעיצבה את דור בוני המשכן. ולהם חייבת להיות קשובה המערכת השלטונית. מערכת שקשובה לצרכי ההון האנושי ולא לצרכי ההון.
