"מסתבר כי מישהו הוציא דיבה רעה על יוסף ק., כי יום אחד, בבוקר, נאסר על לא עוול בכפו". זהו המשפט הפותח בספרו המחריד של פרנץ קפקא "המשפט" (הוצ' שוקן 1951). כל אדם משכיל שעקב אחרי הכנת משפטו של ראש-הממשלה ומכיר דרך האינטרנט את כתב-האישום והסברי היועץ המשפטי מנדלבליט - אינו יכול שלא להזדהות עם הדמיון בין שתי הפרשיות - זאת שפורסמה בספרו לפני כמאה שנים (ב-1925) - וזאת המתרחשת לנגד עינינו. מאידך-גיסא, משפטו של נתניהו מזכיר גם את משפט דרייפוס, שם נרקמה עלילה אנטישמית סביב דמותו של קצין יהודי שהואשם בריגול לטובת האויב הגרמני בהסתמך על פתק ("הבורדרו" הידוע) שנכתב ע"י קצין הונגרי בשם אסתרהאזי - ויוחס לדרייפוס. ואצלנו נרקם קשר להוריד את המחנה הלאומי מן השלטון באמצעות השחרה טוטלית של דמותו של נתניהו העומד בראשו - והפיכתו למעין התגלמות של השטן בנוסח תעמולת הזוועה הסובייטית כפי שתוארה במדויק בספרו של ג'ורג' אורוול "1984", וכפי שזכורה לאלה מאתנו שבאו משם.
אישומי-השווא נגד נתניהו נובעים מרצונם העז של אנשי הפרקליטות להגיש את המשפט בכל מקרה גם כאשר זה סותר את ההיגיון המשפטי ותוך כדי הפיכת העובדות - גם אלה המוכחשות וגם אלה המוסכמות - לעבירות פליליות כביכול. הושקע מאמץ גדול מאוד כדי להפוך מעשים רגילים ושגרתיים כגון שיחות בין פוליטיקאים לעיתונאים כדי להציגם כאסורים - אך לא אסורים על כולם - אלא רק על ראש-הליכוד והממשלה. זה מזכיר את דרייפוס - שם הפרקליטות השתמשה במסמך מזויף כדי להביא למשפט - אך זה מזכיר גם את קפקא - כאשר הפרקליטות מקוששת חומרים מכל-הבא-ליד כדי לנסח האשמות-שווא לקיום המשפט. ממה נפשך: - אם אומנם הביא המו"ל מוזס הצעה לנתניהו המהווה יסוד לעבירת הצעת שוחד לדעת הפרקליטות - אך נתניהו דחה אותה - ודאי שאי-אפשר להאשימו בשוחד, ואז לא היה צורך כלל להגיש נגדו את תיק 2000, אך במקום להרפות מעניין מופרך זה - ממציאה הפרקליטות עבירה מלאכותית של "הפרת-אמונים" כדי שבכל זאת תהיה איזו-שהיא עבירה. התנהגות קטנונית ומרושעת זאת נראית דווקא כהפרת-אמונים מצד הפרקליטות. זהו שימוש-לרעה בסמכות הפרקליטות שלכאורה המציאה "עבירה" כתחליף עבירה. זהו חוסר תום-לב.
בתיק 4000 האישום הוא בכך שראש-הממשלה ניסה להשפיע כדי להטות את החדשות ב"וואלה". אך אין שום פסול שאדם שנפגע - ולאורך זמן - מכתבות חד-צדדיות לרעתו - ינסה לתקן שידורים מוטים. מדוע זה פסול? - האם החדשות בערוצי הטלוויזיה, הראדיו ושאר המדיה כפי שעיתונאים מביאים אותם הן חופשיות מהשפעות זרות? הרי העיתונאים מקבלים אותן מפוליטיקאים - ואלה הם צד מעוניין במשחק הפוליטי הנצחי של מתן מידע לעיתונאים תמורת פרסום למדליפי המידע - ובמשחק זה בתי-המשפט בעולם המערבי אינם לוקחים חלק מחשש לפגיעה בדמוקרטיה. כאשר מובאת כתבה פוליטית - ברור שמאחוריה יש אינטרסנטים, בעלי-ענין. מאין, אפוא, לפרקליטות הביטחון שהידיעה היא נכונה? ומדוע אין זכות לפוליטיקאי להתגונן נגד מה שאינו נכון לדעתו - ולנסות להשפיע שגם דעתו תישמע ברבים? בנוסף על כך - אצלנו רבים העיתונאים בעלי דעות שמאלניות נחרצות - מדוע, אם כך, אסור לנסות לתקן את "הידיעות" שנולדו במוחם הקודח של "אויבי ביבי" מושבעים או להגיב עליהן? כולנו מכירים את כתיבתם האובססיבית נגדו הנגזרות ממאניה בלתי-נשלטת של שנאה ; - האם אלה הם סמל מלאכי-הטוהר - ואסור לנסות לתקן מה שהם משדרים או כותבים?! אולי דווקא דעתם מוטה כנגד ראש-הממשלה - ולכן מותר לו ולאנשיו לנסות לסתור את הידיעות המוטות לרעה ולתקנן ?! מדוע זה אסור להם? - לפי כתב-האישום יוצא שכל הידיעות בקשר לנתניהו הן נכונות ב-100% נגדו - ורק ניסיונותיו לתקנן הן אסורות על-פי החוק. כך הפרקליטים של שי ניצן ומנדלבליט רוצים שבית המשפט בישראל יקבע כי רק לעיתונאים ולמקורותיהם יש יושר מוחלט ואובייקטיביות מוחלטת - אך אולי דווקא הם המטים לעתים קרובות את העובדות והפרשנות כדי להזיק ל"נאשם" ולמפלגתו. הטענה הזאת מגלמת בתוכה את ההנחה השקרית - כאילו כל החדשות נכונות למהדרין - וכל ניסיון לתקנן מהווה עבירה פלילית. זאת הנחה תקדימית היפה לדיקטטורות - ולא לדמוקרטיה.
אם נוסיף על כך את הקריקטורה של הגשת משפט על כך שראש הממשלה המקבל בקבוקי משקה המתכלים בכמה גמיעות - הוא עבריין - רואים שמדובר בכתב-אישום בלתי נורמטיבי, ילדותי, קנטרני ופוליטי לחלוטין. נכון שוינסטון צ'רצ'יל נהג לקבל מתנות כאלה - ואחרות - כל ימי חייו מבלי שנמצא בריטי אחד שיגיש על כך תלונה למשטרה או לפרקליטות - אך הרי שי ניצן ומנדלבליט יודעים טוב מכולם מה פשע ומה לא פשע - וכאשר הגיע מאמריקה הפרקליט מס' 1 שם, אלן דרשוביץ - כדי ללמדם שאין בשום דמוקרטיה בעולם אישומים על יחסי עיתונות-פוליטיקה - ליאת בן ארי, התובעת, מצאה זמן לקחת חופשה בתיק שעמדה לנהל נגד ראש-הממשלה - וכעת מנהלת אותו בפועל. הם לא זקוקים להדרכה - הם תיאורטיקנים גדולים במשפט פלילי על-אף שלא מצאנו את הספרים והמאמרים המלומדים שכתבו - או יותר נכון - שלא כתבו. ומי בדק אם פרס ו/או רבין לא קבלו משקאות או עוגות במתנה? נוסיף על כך את מדיניות ההדלפות המכוונות מהחקירות, את הסרוב לאפשר לראש-הממשלה לקבל הלוואות למימון משפטו - והתעקשות של שי ניצן (בראדיו, חדשות בבקר יום ה', 11.2.2021) שיש להתחיל בהוכחות דווקא לפני הבחירות - ולפנינו אוירה של "המשפט" של קפקא; בהוצאת דיבה והלשנות סרק כמו בפרשת דרייפוס ובמשטר משפטני טוטליטרי כמו ב-"1984" של ג'ורג' אורוול. ממש דמוקרטיה!
