הכול החל כאשר אבי המיליארדר המפורסם א. מינה אותי לראש מחלקת רכישות של האימפריה הכלכלית שלו. מאז שנולדתי אבי לא פינק אותי. אבא טוען שאדם צריך לפלס את דרכו בעצמו ולכן מגיל צעיר נאלצתי לפרנס את עצמי בעיקר על-ידי ביצוע מטלות בבית. הבעיה עם השיטה של אבא הייתה שהתעריפים עבור שטיפת מכוניות, סידור החדר שלי, תליית כביסה והכנת שיעורי בית היו מופרזים וכבר בגיל 8 הפכתי למיליונר. בגיל העשרה התמכרתי לרכישות באינטרנט, חלק ניכר מהוני הושקע בקניות בעלי אקספרס וחלק ניכר מזמני הוקדש לחיפוש פריטים, הזמנת פריטים ואיסוף שלהם. אני מת על גאג'טים שימושיים. כשמגיעה חבילה אני מרגיש התרגשות, מכניס אותה למכונית ובידיים רועדות ולב הולם פותח את האריזה. זו הסיבה שאני נושא איתי ברכב תמיד סכין חדה. לרגע אני מרגיש התרוממות רוח אבל אז תוך דקות ספורות ההתלהבות יורדת ואז אני מתחיל לחשוב על הרכישה הבאה.
ההסתבכות שלי החלה כששוטר ערני בדק את רכבי שעמד במקום חניה אסור מול סניף הדואר והבחין בסכין שמונחת על המושב הקידמי. במכונית מצאו ערכה אוניברסלית להדלקת מדורות שרכשתי לטובת המנגל הביתי. בטלפון שלי מצאו כמה תמונות של עצים ביער שרוף שצילמתי. נעצרתי ונחקרתי אבל בהתערבות המחלקה המשפטית של אבא שוחררתי תוך כמה שעות. האירוע היה תמרור אזהרה ואבא החליט לשמור עלי קרוב. כך מוניתי לתפקיד מנהל מחלקת רכישות בחברה. לקחתי את התפקיד ברצינות. התפקיד שלי היה בעיקר טכני, אישרתי בחתימתי רכישות שעליהן החליטו אחרים, אבל ההחלטה הסופית הייתה שלי. בימים הראשונים שימשתי חותמת גומי אבל תוך כמה ימים הבנתי שאני יכול לתרום מכישוריי ולבצע שינויים קלים בהזמנות לטובת החברה. אחרי הכל היה לי ניסיון רב בהזמנת פריטים באינטרנט. כולם מסביבי פרגנו לי והרגשתי שאני עושה עבודה מעולה. בערך שבוע אחרי שנכנסתי לתפקיד חתמתי על הזמנת מגשיות פלסטיק עבור ארוחות לעובדי החברה. רגע לפני שחתמתי על ההזמנה שמתי לב שקיים פריט הרבה יותר זול ממה שבדרך כלל החברה הזמינה שמידותיו שונות רק בכמה סנטימטרים והחלטתי לשנות. הבעיה הייתה שלא שמתי לב שבמקום יחידות ההזמנה של הפריט הזה התייחסה לאריזות של 1,000.
בקיצור, רכשתי מיליוני מגשיות שלא היה בהן צורך, עלו הון תועפות וגדשו את מחסני החברה עד אפס מקום. בנוסף לכול הצרות החמגשיות החדשות היו קטנות מדי כדי להכניס שוק של עוף, הפריט הפופולרי ביותר בארוחות צהריים בחברה. מבנה התאים הפנימי היה כזה שפשוט לא היה ניתן לדחוס את העוף לתוך האריזה. הרגל בלטה החוצה והמכסה לא נסגר. מילא ההפסד הכספי אבל האימפריה הכלכלית של אבא צעדה על קיבתה וארוחות בלי רגל עוף היו דבר שלא יעלה על הדעת. אבא לא אמר לי מילה אבל העביר מסר שקט דרך אחד המנהלים שהוא מצפה ממני שאתמודד ואפתור בעצמי את הבעיה.
בישיבה שערכתי באותו ערב עלו כמה רעיונות, למכור את האריזות לחברה אחרת, לרכוש מכונה שמקצצת את רגלי העוף, לפרק את העוף לנתחים קטנים ולשנות את התפריט או לזרוק את כל מלאי האריזות ולקנות חדשות, אבל אף אחת מהן לא נראתה לי נכונה. לקראת סוף הישיבה כשכבר הייתי מיואש שאלה ד. למה לא לקנות במקום עוף רגיל עוף גמדי עם רגליים קצרות? הרעיון נשמע לי פתרון אידאלי, יצירתי והגיוני. כך נוצר פרויקט ה"תרנגול הגמדי". במהרה התברר שלא קל למצוא עופות גמדיים שכן אין מדובר במוצר מדף אלא בפריט מחקרי. ד. חקרה ומצאה שמספר חברות בעולם עוסקות בפיתוח זני עופות בעלות רגליים קצרות ודקות ושוקיים עבות כדי להקל על אריזתם בארוחות של חברות תעופה. המחקר המבטיח ביותר בתחום הזה עסק בהדבקת התרנגולות בנגיף שגורם להפרעה בהתפתחות עצמות ולהתפתחות גפיים קצרות. הבעיה הייתה שהנגיף פגע בחשק המיני של תרנגולות. הפתרון המסתמן היה ביצוע שינוי גנטי בנגיף כך שלא יפגע בליבידו התרנגולי. כבר באותו שבוע מחלקת הרכישות הרימה תרומה נדיבה לטובת "מחקר גנטי בנגיפים לשיפור הליבידו של תרנגולות קצרות גפיים".
בינתיים הבעיה כמעט נפתרה. אבא הצליח להפריש חלק גדול מהחמגשיות למדינת עולם שלישי ולקבל תמורת התרומה הטבות מס ומחלקת המזון עודדה צמחונות ושינתה את התפריט אבל אנחנו כבר היינו מושקעים בפרויקט והמשכנו לתרום כספים ולעקוב אחרי ההתקדמות. בסתר ליבי תכננתי לקנות את החברה ולהשתלט על שוק התרנגולות הגמדיות. המחקר התקדם יפה. הוקם בניין מפואר שכלל מעבדות ולולי מחקר בכפר לא רחוק ממשרדי החברה, קיבלנו סרטון של תרנגולות גוצות מדדות על ריצפת המעבדה ועל קיר משרדי תליתי פוסטר מהודר של תרנגולת מפוטמת וקיצרת גפיים. שלא לפרסום הובטח לנו שאוטוטו נקבל משלוח ראשון של תרנגולים קצרי גפיים שהותאמו בגודלכם בדיוק למפרט החמגשיות.
אבל התרנגולות קצרות הגפיים אף פעם לא הגיעו. פעם אחר פעם, רגע לפני המשלוח התרנגולות במעבדה נפטרו ממגיפה מסתורית ויום אחד קיבלנו ידיעה מדאיגה שמספר חוקרים במעבדה חלו במחלה דמוית שפעת ואושפזו עם דלקת ריאה. המשטרה המקומית החלה לחקור את הנושא ודובר החברה קיבל טלפון בהול לגבי המעורבות שלנו בפרויקט שנראתה להם חשודה. ארגון איכות סביבה פרסם מאמר בעיתון על התעללות מזוויעה בתרנגולות בלולי המחקר שמזכירה את יחס הנאצים ליהודים. באותו ערב אבא חזר הביתה מוקדם ותפס אותי לשיחה.
למחרת בערב נסעתי לכפר. השארתי את הטלפון בבית ושלחתי הודעה טלפונית לחבר שהלכתי לישון. חניתי במרחק גדול מהכפר, הלכתי ברגל ולקחתי איתי את הערכה להדלקת מדורות. המתחם היה ריק ודי פרוץ והיה רעש מחריש אוזניים של קרקור תרנגולות. בידיים רועדות פתחתי את האריזה עם הסכין ושלפתי את הרכיבים. פיזרתי חומר דליק מסביב לכול המתחם. הדלקתי פתיל השהיה שרכשתי מעלי אקספרס והתרחקתי במהירות מהמקום. כשהגעתי חזרה לרכב האש כבר התפשטה והאירה את שמי הלילה, כל המבנה עלה באש. נסעתי הביתה התרחצתי ונכנסתי למיטה. השריפה המסתורית לא פוענחה אבל יצרנית התרנגולות הגמדיות פשטה רגל והמחקר פסק. התפטרתי מהחברה של אבא והתמכרתי שוב לקניות באינטרנט. במבט אחורה אני די משוכנע שהצלתי את העולם.
