הטיקטוק של השנאה

בכל עת בה אני מבקש לחזור אל הימים בהם הפכנו מ-אנחנו ל-הם ואנחנו, אני שב לאבי שהיה מבוני הארץ הזו כמו מאות אלפים מבני העליות השונות אך הוטל בנימוס פולני בשולי ההיסטוריה אם בכלל. אבי עלה לארץ ישראל עם אימי מטעמי ציונות נטו, מהגשמת חלום ומתפילות שנענו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". איש משכיל, מאמין, אשר הסיר את חליפת שלושת החלקים, המגבעת והעניבה והכניס ידיו בשמחה בבטון ובששון במלט. בנה, סלל, הקים בית, נטע עץ בארץ ישראל. המרמור והתסכול לא היו חלק מהלקסיקון של אבי, הוא היה מאלו השואלים מה אני יכול לתת למדינה ולא מה אני יכול לקבל מהמדינה, לכן חיי רוב חייו בתחושת סיפוק ומיצוי, תחושה של ארץ חמדת אבות. רק דבר אחד הטריד את אבי, המעבר מה-אנחנו, ל-הם ואנחנו, יצירת המעמדות בין אנשי עיירת הפיתוח בה השתקע לקיבוצים הסובבים אותה. לא מחלוקת חיפש אבי, לא אפליה מתקנת, לא תחושת קיפוח והתקרבנות. אבי שעלה לארץ כציוני גאה השב למולדתו חרד מהקיטוב אשר זרעיו נזרעו אז, בימים ההם ומפירותיו הבאושים אנו אוכלים בימים אלה. במשך שנים רבות הבטתי במי שכונו אדוני הארץ, הקיבוצים, ראיתי בהם מלח הארץ במובנו המתוק. אנשי עמל ויגיעה, אידאליסטים אשר בנו, נטעו, יצרו בארץ הטובה הזו אנשי אדמה. אני מודה לאבי שלא נטע בי את השנאה והאיבה לבני האדם בכלל ולאנשי הקיבוצים בפרט. בכל תקופת בחירות כשנסעתי בדרכי הארץ הטובה לא יכולתי להסיר עיניי ממסלול הקיבוצים הלא דתיים והאדמות שעליהם הם יושבים, פעם אלו כרזות בחירות, פעם בגין התפטר, שמיר סרבן השלום, שרון רוצח, ועדת חקירה עכשיו לסברא ושתילה, שלום עכשיו, מושחתים נמאסתם. בימים האלה זרועה הארץ במסלולי הקיבוצים הלא דתיים בצוללות שחורות ובכיתובים: לך, השקרן, המושחת, נמאסת, חקירה עכשיו, הצוללות, שוחד מרמה והפרת אמונים, זנאי. מסע השנאה והאיבה נמשך מאז ימי השנאה העזה, הנוראה למנחם בגין שהיום מאדירים את שמו ומתגעגעים אליו ועד השנאה השוצפת העזה, הנוראה כנגד בנימין נתניהו. אבי לימד אותנו לא לשנוא. ומי לימד להפוך את השדות המוריקים, החקלאיים אשר במקום לגדל חסה גידלו קוצים ודרדרים, מי לימד את מסלול השנאה השיטתי? מי לימד את חברי הקיבוצים לדבר בצוללות שחורות וארס הנשפך מהם? הקרקעות שהמדינה העניקה ברוב חסדה וטובה לקיבוצים בימי הקמת המדינה הם למעשה לוחות המודעות, הם הטוויטר החדש, הפייסבוק והסנפצי'ט החדש, הם הטיקטוק של השנאה. הקיבוצים הלא דתיים יישרו קו, הקיבוצים הלא דתיים הם במה לשנאת ראש הממשלה, הקיבוצים היו לפלטפורמה למחלת הפה והטלפיים כנגד אדם אחד הנתון למשיסה. מותר וחובה לבקר, מותר וחובה לתבוע תשובות, אסור לשנוא, אסור לחנך ל-אנחנו והם, המיצגים השחורים הזרועים באדמות המדינה המעובדות על-ידי הקיבוצים ועובדיהם התאילנדים הנפלאים, הם סיפורו של הקיטוב מימי הקמת המדינה, הצוללות השחורות רק מחזקות את שורשי המחלוקת והאיבה.