הנשיא ג'ו ביידן דחה את שיחתו עם בנימין נתניהו, ומשניאות להרים את הטלפון לירושלים לא סיפר לו כי למחרת הוא פותח מהלך חדש כלפי אירן. זה כישלון מהדהד. מפני שברק אובמה, למשל, החזיק את ביבי בתמונה חרף המחלוקת ביניהם עד שחשד כי ראש הממשלה הישראלי מדליף את המידע שמקבל ממנו. ביידן אינו חש כי חייב לו אפילו את זה.
זו פעם ראשונה מאז מלחמת ששת הימים שארצות הברית פועלת במזרח התיכון במנותק מישראל (לבד מכך שלא גילתה לישראל כי פעלה בהצלחה עם בריטניה לחיסול מיזם הגרעין של לוב בימי מועמר קדאפי).
במאבק עם אירן איבדנו הצעה מפתה של אובמה להגדלת הסיוע הביטחוני מפני שבנימין נתניהו שיחק ב"ברוגז" עם האמריקנים, שהעזו לקבל החלטה אשר אינה לרוחו; ובמאבק עם אירן הוא שכנע את הנשיא ההזוי דונלד טראמפ לבטל את ההסכם עם אירן, וזה היה סביר ולגיטימי אילו היה לכך המשך מוצלח. תחת זאת קיבלנו עם כל העולם את חידוש המהלך האירני לייצר פצצה גרעינית;
ובמאבק עם אירן הוא איבד את תמיכת המפלגה הדמוקרטית בישראל, חלקה בגלל עויינות ואנטישמיות ופרו-פלשתיניות וחלקה בשל יהירותו, שהתנהג כאילו ארצות הברית היא דיקטטורה בה פועלת מפלגה אחת בלבד, הרפובליקנית כמובן; ובמאבק עם אירן נולד בקרב תומכיו בישראל הנוהג שלא מתייחסים לאמת ולעובדות אלא רוקדים סביב עגל הזהב המודרני ששמו ביבי.
כל עוד הוא מכהן כראש הממשלה ראוי שירחק מלעסוק בסוגיה האירנית. נכחותו רק מזיקה. הייתי אומר כמטאפורה בלבד כי בעניין זה יש להחיל עליו ולהכיל עליו משהו בדומה להסכם ניגוד עניינים (שהוא לא חתם עליו חרף התחייבותו לבג"ץ). לא הסכם ניגוד עניינים כמובן אלא כמו הסכם כזה. הוא נגוע. הוא לא אמין, ואפילו שולח לייצג את ישראל בנושא זה את ראש המל"ל מאיר בן שבת, שאינו דובר אנגלית (אם כי במחשבה שנייה אולי זה דווקא לטובה, בן שבת יתקשה למסור בשם ביבי הודעות מזיקות).
