באמת הכל טוב, אמרתי לחברה שלי: התחסנו, תופעות הלוואי שלי כבר חלפו. כולם בריאים, בלי עין הרע. הסגר נגמר, עכשיו פורים 2021, חודש נפלא, סוף פברואר, ובכלל "משנכנס אדר מרבים בשמחה". הארץ מוריקה, מלאת פרחי אביב, שנה גשומה, עונה נפלאה, שכחנו הכל, כמעט.
האוויר ממלא אותנו בכוחות חדשים. עכשיו קל יותר לאנשי הגיל השלישי, לא לכולם. הצעירים חייבים להיאבק. עכשיו הודיעו בחדשות שבפורים, בערבים יהיה סגר − אל תדאגי אמרתי לחברתי, אם יהיה סגר − נסתדר ביום. זה מזכיר לי, שרק עכשיו סיימנו סגר של ארבעים וחמישה יום. כל הימים האלה לא ראיתי את נכדי התל אביבים.
היה לי תור לאסותא בתל אביב, לבדיקת נוגדנים. בעלי ביקש שנעשה, ואני אוהבת אותו, אז הסכמתי. נעשה באסף הרופא אמר, זה לא! בסירוב מוחלט − לא, רק בעתידים, באסותא שברחוב הברזל, בדיקת נוגדנים רק שם.
שם יותר יקר מחה, רחוק ממקום מגורינו, באסף הרופא מאה וחמישים שקל ובאסותא, מאתיים תשעים שקל לאדם. גם אני יודעת להיות עם נוגדנים: רק באסותא וזהו! שתקתי שתיקת דג, ולא הוספתי.
התקשרתי לאחי יאיר, שהוא מדען, פרופסור, במשרד הבריאות האמריקני, בוושינגטון; יאיר, שאלתי, מה לעשות עם בדיקות נוגדנים? ענה, שלי יש, והרבה, הרי היו לך תופעות לוואי, די בכך. ברק רוצה, עומד על כך. נו אחי, יש לך איזה הוראות בשבילי?
אמר שכן, שלח את כל הפרמטרים הדרושים לביצוע יעיל של בדיקת נוגדנים, איזה עשרים במספר, ועוד הוכיח אותי, שהייתי צריכה לעשות בדיקה ראשונה, קודם ההתחסנות, יופי.
ברק, אמרתי לאהובי, בדוק באסותא איזה פרמטרים הם נותנים לבדיקת הנוגדנים. טוב, הבדיקה נקבעה לשעה אחת עשרה בבוקר, ביום א', עדיין בימי הסגר השלישי. "קבלת את הפרמטרים"? שאלתי, באמת לא ענו לי, התעצבן. אמרתי לו, שנסתפק בארבע, מתוך העשרים ששלח אחי. ברק דייקן, מהנדס ידוע ופיזיקאי, איש צבא בכיר, ישלחו, הרגעתי אותו.
ביום הנוגדנים קמתי מוקדם, ברק התפלא, כי בדרך כלל אני מאחרת - לאאא אמרתי, נקדים, נעבור אצל הנכדים, הם גרים בדרך, יש לנו אישורי מעבר רפואיים, הזדמנות, נראה אותם, לא ראיתים מלפני חנוכה.
חברה, הייתם צריכים לשמוע את קול הצהלה של הנכדים, תפסנו אותם בפיג'מות בשמונה בבוקר. צריך לנסוע לאסותא, נאחר, האיץ בי אהובי. נוו "קבלת את הפרמטרים"?? לאא, ענה, למרות שפניתי אליהם בשנית. "אז צריך את הבדיקה? נשלם חמש מאות שמונים שקל? לפי הביטוי של אמי הבוקובינאית, "רעבע געלט", כאילו, "הלך הכסף". צודקת אמר, בשתיים עשרה כבר היינו בבית.
