מדיניות החוץ של טורקיה משועבדת ליחסי הציבור של ארדואן. ניתן לראות בהקשר זה את הישגי הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) "תוצרת טורקיה" בסוריה, בלוב ובקווקז, את כינונם של בסיסי צבא טורקיים ברחבי המזרח התיכון ואת פריסתם של כוחות צבא טורקיה (כמשקיפים) בנגורנו-קרבאך. באמצעות צעדים אלה ארדואן מעביר מסר ברור לבוחריו: טורקיה, ממשיכתה של האימפריה העות'מאנית, נוטלת בחזרה את מקומה הראוי ככוח אזורי בעל השפעה בגבולותיה המסורתיים של האימפריה, וזו הסיבה שיריבותיה מנסות לערער את יציבותה. מדיניות חוץ "נאו-עות'מאנית" מסוג זה, השזורה דחפים איסלאמיסטיים, נובעת גם מדאגות מבית. השותפוּת של ארדואן עם מפלגת התנועה הלאומית (MHP) דוחפת אותו באופן טבעי לעמדה קשוחה יותר כלפי התנועות הכורדיות PYD (המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה) ו-PKK (מפלגת הפועלים של כורדיסטן בטורקיה). באופן דומה, הברית הפוליטית עם הלאומנים מסבירה את תמיכתה הבלתי-מותנית של טורקיה באזרים (קבוצה אתנית טורקית) נגד ארמניה. מהם מאפייניהן של המיליציות הטורקיות? בבסיסן מצויה מערכת היחסים שבין ארדואן לקבוצה של קציני צבא טורקיים בכירים שהודחו מהצבא בשל תמיכתם במדיניות האיסלאמיסטית, ולאחר מכן הוחזרו לפעילות בערוצים לא-רשמיים. הנגרל עדנאן טאנריוורדי בן ה-76, שהתמנה לתפקיד היועץ של ארדואן לביטחון לאומי לאחר ניסיון ההפיכה הכושל ב-2016, הוא דמות מרכזית במערכת ארגונית זו. טאנריוורדי, קצין תותחנים לשעבר, הקים ב-2012 חברה פרטית לייעוץ ביטחוני בשם "סדאת" עם עוד 22 קצינים לשעבר שסולקו מהצבא בשל פעילות איסלאמיסטית. "סדאת", חברת הייעוץ הביטחוני היחידה בבעלות פרטית בטורקיה, היא הגוף האחראי על ריכוז והתרחבות עסקי המלחמה הלא-סדירה של טורקיה באמצעות שליחים, ועל גיוסם והכשרתם של איסלאמיסטים כדי לשרת את האינטרסים של ארדואן. טורקיה שואבת את כוח האדם למיליציות מתוך אחת האוכלוסיות הנואשות ביותר בעולם: פליטים סוריים שנאלצו לעזוב את ארצם או שחיים בפינה הקטנה והמכותרת שבשליטת טורקיה בצפון סוריה. "סדאת", בשיתוף פעולה עם הצבא הלאומי הסורי (SNA) שנמצא בשליטת טורקיה, אחראית לגיוסם ולאימונם של לוחמים שנשלפו מתוך אוכלוסייה זו ומתוך מיליציות איסלאמיסטיות צפון-סוריות קיימות. הצבא הלאומי הסורי, המכונה לעיתים גם "הצבא הסורי הטורקי החופשי" (TFSA), הוא תוצר של ניסיון טורקי להפוך כמה מיליציות של מורדים סוריים לכוח צבאי סדיר-למחצה. הכוח מונה כיום בין 80,000 ל-100,000 לוחמים. לאחר גיוסם, הלוחמים הסורים מועברים לטורקיה דרך מעברי הגבול בקיליס ובאנטקיה, מקבלים אזרחות טורקית, ובשיתוף פעולה הדוק עם רשויות טורקיה מוטסים לחזיתות המלחמה השונות שבהן טורקיה זקוקה לשירותם. שם הם נפרסים בשטח כבשר תותחים שניתן להכחיש כל קשר אליו.

"סדאת" לכדה את תשומת ליבו של הממסד הביטחוני הישראלי, ונראה שהיא גם הצינור שדרכו טורקיה מעבירה את תמיכתה לחמאס. ב-2018 האשים השב"כ את "סדאת" בהעברת כספים לחמאס. כוחות הביטחון הישראלים עצרו מרצה טורקי בשם ג’מיל טקלי, אשר הואשם בהלבנת הון ומאוחר יותר גורש. תצלום של טקלי עם טאנריוורדי הופיע לאחר מכן בעיתון "מקור ראשון". טקלי הודה בחקירתו שטורקיה תורמת באופן פעיל לחיזוקה הצבאי של חמאס באמצעות "סדאת". כפי שהתגלה, עובד של "סדאת" אפילו ארגן לבעלי תפקידים בחמאס ביקור בתערוכת נשק בטורקיה ב-2015, שבה הם הביעו עניין בכטב"מים. גוף לא-רשמי זה מסייע לארדואן לנהל גם דיכוי פנימי. "שומרי השכונות" (Bekçi), שחומשו לאחרונה ושניתן לראות בהם את גרסתו של ארדואן למשמרות המהפכה של אירן, אמורים לפעול כנגד כל איום פוטנציאלי ברחובות. גם אנשי המשמר הנשיאותי המיוחד של ארדואן (הידועים גם בשם Takviye, או "כוחות התגבורת") נמנים עם לקוחותיה של "סדאת". ממשלת טורקיה שומרת גם על יחסים עם גופים צבאיים ישנים יותר, כמו ארגון "הזאבים האפורים" האולטרה-לאומני. גוף זה הוא אגף הנוער של מפלגת התנועה הלאומית (MHP), אחת משותפותיו של ארדואן לקואליציה. בצרפת היא הוצאה לאחרונה אל מחוץ לחוק, וישנן תוכניות להוציאה אל מחוץ לחוק גם בגרמניה. פעילות זו מזיקה במיוחד על-רקע חוסר השקט ששטף את המזרח התיכון בעשור האחרון. אחת התוצאות העיקריות שלו היא החלשתם הניכרת (ובמקרים מסוימים כמעט היעלמותם) של מוסדות המדינה הרשמיים. בסוריה, בלוב, בלבנון ובעירק הוחלפו מוסדות אלה בתוהו ובוהו, פריקת עול ואנרכיה שבהם פועלות מיליציות שונות. תושבי המדינות האלו הם הקורבנות העיקריים. טורקיה, על-אף היותה חברה בברית נאט"ו, מועמדת לחברות באיחוד האירופי ובעלת ברית לכאורה של ארה"ב, היא כיום אחד הגורמים העיקריים להימשכותו של מצב זה ולערעור היציבות האזורית. מצב זה חייב לבוא לסיומו. מיליציות, ארגוני טרור וקיצוניות איסלאמיסטית – כולם יסודות שהמזרח התיכון חייב להשתחרר מהם כדי להשיג יציבות ושגשוג. הרשת הצבאית-למחצה שהקים ארדואן, בשותפות עם קציני הצבא האיסלאמיסטיים של "סדאת" וג’יהאדיסטים מצפון סוריה, הם כיום אחד הגורמים המרכזיים המונעים אפשרות זו. הוצאתם אל מחוץ לחוק של "הזאבים האפורים" האולטרה-לאומניים בצרפת היא התחלה טובה. אך ממשלות המערב צריכות להעלות את העניין בצורה החלטית יותר מול אנקרה. חייבים לבלום את שליחיו של ארדואן.