מסתבר שמי שנכשל בעבר, עלול להכשל בשנית, אלא אם כן ישנה באופן דרסטי את הגישה, הקבעון והקפאון המחשבתי. כמה עשרות שנים אנחנו מתבוססים מבושמים ומסוממים בתהליכי אוסלו? הגדיל מכולם לעשות ממשל הנשיא האמריקני אובמה ומזכיר המדינה שלו ג׳והן קרי, שכל כך היו ממוקדים באשליה של "שתי מדינות לשני עמים" שהם הצהירו חד-משמעית, בצורה שאינה ניתנת לערעור, שבלי שלום עם הפלשתינים, לא יהיה שלום באזור ולכן בעולם כולו. בא לו נשיא אמריקני אחר, דונלד ג׳יי טראמפ, ועם מזכיר המדינה שלו מייק פומפיאו ניפצו את האשליה החולנית הזו. היום ישראל נהנת מנורמליזציה של יחסים עם ארבע מדינות מוסלמיות ועוד אחדות בדרך, וכולם מבינים שייטב לאזור ולעולם אם הפלשתינים יתעשתו, יתבגרו ויקחו את עצמם בידים, כי ישראל היא לא הבעיה.
בדומה, משך עשרות שנים האו"ם מתרכז בפעילות אנטי ישראלית. נראה לעיתים שגופים שלמים של האו"ם קיימים רק בכדי להרע לישראל ולפעול להשמדתה בדרך לא דרך. עד שהגיע נשיא אמריקני בשם דונלד ג׳יי טראמפ, ועם השגרירה שהוא מינה לאו"ם, ניקי היילי, שינו סדרי עולם. נראה שישנם עוד דברים חשובים שצריכים להיות על סדר היום של האו"ם, ובעולם ישנן בעיות חריפות שלישראל אין יד ורגל בהן.
אך ימי טראמפ המרגיזים חלפו מן העולם, וקם נשיא חדש, שלמרות שאינו זוכר משניה לשניה על מה הוא חשב לפני כן, ולמרות שהוא מבלבל מספרים, הוא ממוקד עד מאוד במחיקת כל מה שקודמו עשה. הוא מבטל ומוחק, מוחק ומבטל, ומנסה להעביר מן העולם את כל שקרה בארבע השנים הקודמות. הנשיא ביידן מחזיר אותנו למסגרת השלום הנכזב, למרות שכל בר דעת מבין שבמזרח התיכון נמאס מהתבכיינות הפלשתינים. ישנן צרות גדולות יותר. הנשיא גם חוזר לדיפלומטיה בינלאומית, ואין ספק שמצבנו באו"ם יחזור לימים הקשים שנראה היה שכבר הבראנו מהם.
גוף אחד יוצא דופן, וכיוון שארה"ב סרבה להיות חלק ממנו, היא גם לא יכולה לחזור אליו כפי שהיא חוזרת היום לימים של לפני-הנשיא-טראמפ. זהו בית המשפט הפלילי הבינלאומי, או כפי שהוא ידוע בראשי התבות ICC. הרעיון שקדם להקמתו הוא שיש להביא לדין פושעים על פשעים נגד האנושות, דוגמאת הנאצים ומשפטי נירנברג שנערכו מיד עם סיום מלחמת העולם השנייה, טרם המלחמה הקרה עם ברית המועצות. בשנת 1998 הצטרפו למעלה מ-120 מדינות לתקנת רומא וייסוד בית הדין. אך בדומה לאו"ם, גוף שמקורו בצורך אמיתי ורעיון טוב, שעם השנים התרחק מיעודו ונהפך לזירת פיגועים בישראל, בה טוב ורע, יום ולילה, שקר ואמת התהפכו להם, כך גם עם בית הדין הפלילי. המנגנון הענקי והתקציב הגדול עוד יותר אינם מראים את התוצאות המתבקשות - משך 23 שנות קיומו, בית הדין הרשיע 22 אנשים ב-44 תיקים, מחצית ממספר התיקים הזה עדיין בערכאות. יגיד מי שיגיד שטוב שאין כל כך הרבה רודנים רשעים בעולם, שיוצאים להשמיד את אנשיהם או אחרים, אך האם יש צורך בגוף המתנהל כמו ה-ICC שיעילותו היחסית שולית בהחלט?
טוב שהיה לארה""ב נשיא בשם טראמפ שלא היה מוכן שאותו בית דין יעמיד למשפט חיילים ומפקדים אמריקנים (או פוליטיקאים בכירים) בשל פעילות ארה"ב באפגניסטן. הנשיא היה מוכן להעזר בכל האמצעים העומדים לרשותו לפעול נגד בית הדין - החל בשופטים וכלה באחרון הפקידים - כמו גם בכל מדינה שתעז לפעול נגד ארה"ב בהקשר לחקירות בית הדין הזה. המסר היה פשוט וברור: "אל תתעסקו עם ארה"ב, כי אתם תשלמו את המחיר, והמחיר יהיה אישי וכבד מאד". בניגוד לפוטין, לאייטולה באירן, למנהיג קוריאה הצפונית, לאסד, או אפילו לסין, ארה"ב אינה מרעילה את מתנגדיה, פועלת להשמיד את אויביה, מחזיקה את אנשיה במחנות ריכוז, טובחת במאות אלפים מאנשיה וכדומה. וארה"ב, לפחות תחת מנהיגותו של הנשיא טראמפ, לא הייתה מוכנה להפקיר את אנשיה שהיא שלחה להגן על מחוזות זרים.
טיהור אתני
נכנסת ישראל לתמונה. גם ישראל אינה מדינה חברה בבית המשפט הפלילי הבינלאומי, אך יש לנו צרה ששמה "הפלשתינים" והם כן התקבלו כ"מדינה" חברה. הפלשתינים פועלים ללא לאות נגד ישראל, בכל מישור אפשרי. הם שולחים טילים וחופרים מנהרות. הם מזהמים את מי התהום ואת הים התיכון, והם מרעילים את דעת הקהל הבינלאומית. כיוון שהם יודעים שהם לא יכולים להכריע את ישראל בצורה צבאית, הם עוסקים בכל דרך אפשרית נוספת.
"ישראל מבצעת פשעי מלחמה" בעזה, כל פעם שהיא נכנסת לעזה או כל פעם שהעזתים מפריחים בלונים לאוויר או מגיעים להפגנות שלוות ושקטות לאורך גדר הגבול. "ישראל מבצעת טיהור אתני" בגלל שיהודים מעזים לגור ביהודה ושומרון. על שני פשעים אלו (ורבים אחרים) חייבים להעמידה לדין. לפני מספר חודשים מנדלבליט התפנה מעיסוקיו בשלטון ובניהול המדינה, ובתחביבו של תיקי אלפים נגד ראש הממשלה המכהן (הלה ודאי ביצע פשעי מלחמה איומים ונוראים, בעוד הוא שותה שמפניה ומעשן סיגרים), ויצא בהודעה לתקשורת שמשרדו מטפל בעניין. מטפל, לא מטפל, בית הדין הפלילי הבינלאומי עושה את שלו, והתוצאה ברורה וידועה מראש.
מה הבעיה? אנחנו מדינה קטנה ואנשיה מעט. כיוון שכמעט כל מנהיג ואזרח שרת בצה"ל, הסיכוי שהם יואשמו בפשעי מלחמה גבוה. כך ימצאו את עצמם אנשים כמו אשכנזי, גנץ, בנט, נתניהו ורבים אחרים באותו מצב שליבני מצאה את עצמה כשלא הייתה יכולה לרדת ממטוס באנגליה, שמא היא תאסר. באנגליה שינו את החוק מאז, אך אם 123 המדינות החברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי תצרנה מעבר כל ישראלי-אשם-בפוטנציה, נצטרך כולנו לשבת בארץ ולא לצאת את גבולותיה. בא וירוס ולימדנו שלא טוב הדבר. כיוון שדבר זה יגרום לאי נוחות רבה למנהיגנו האמיצים, הדבר לא מוצא חן בעיניהם, וחובה לדעתם לתקן את המצב.
סגנית נשיא ארה"ב (וכנראה המפקדת בפועל) דיברה עם ראש ממשלת ישראל ואמרה שארה"ב לצדנו בנושא בית המשפט הפלילי הבינלאומי. אך כפי שמלמד נסיון העבר, עדיף לא לסמוך על ארה"ב. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לסמוך על-אף אחד מלבדה עצמה ככל שהדבר נוגע לביטחונה, לביטחון אנשיה ולעצם קיומה.
מה עושה ישראל בעניין? משרד המשפטים ומשרד החוץ פועלים נמרצות. גם גופים חוץ-ממשלתיים פועלים ללא לאות (לדוגמה, אל-נט הלובי למען ישראל בארופה). ייתכן שגם בצה"ל פועלים, כי אנשיו הם אלו שיתנו את הדין בעתיד. ויותר מכולם, ראש הממשלה תוקף בזירה הבינלאומית, שכן אם לא נשיב מלחמה, נצא פעם נוספת כשידינו על התחתונה. אך האם כל פעילות זו יעילה? האם היא תשיג את מטרתה?
סטנדרט גבוה
נשאלת השאלה האם אותה צורת מחשבה ופעולה של העבר עדיין בתוקף, או שמא השתנה משהו. האם הגישה, הקבעון המחשבתי והקפאון המעשי ממשיכים כשהיו? טובי המוחות המשפטיים בדין פלילי בינלאומי טוענים שנצא וידנו על העליונה, שהצדק והחוק לצדנו. האם הם טועים? בדומה להם, דיפלומטים ופוליטיקאים אומרים לנו מזה שנים ש"ידנו על העליונה" במאבק בתנועת החרם. כל שהם עושים הוא להוכיח שהם לא מבינים דבר וחצי דבר. אין תנועת החרם נמדדת במידת החרם על מדינת ישראל, אנשיה, מוסדותיה ומוצריה, כי אם ברעל המטפטף באופן קבוע ומרעיל את דעת הקהל הבינלאומית. כך גם כאן לגבי אותם פרופסורים ועורכי דין המלמדים אותנו שלפי כל ספרי הלימוד, ההגיון והררי נסיונות העבר, אנחנו צודקים. רק חבל שעובדות ומציאות אינן רלוונטיות יותר, לא בתרבות העכשווית, לפיה אסור לדבר לעצור אותנו כשאנחנו בדרך למטרה מסוימת (במקרה דנן להפליל את ישראל ולהמשיך את הרעלת דעת הקהל הבינלאומית), ואסור לתת לדבר לבלבל אותנו בדרכנו.
תרבות זו רווחת לא רק בארופה, ואין הדבר מצביע על אנטישמיות כלל ועיקר. בארה"ב אותה תרבות בדיוק הביאה לנו את משפט הראווה של הנשיא טראמפ. לא שינה לשופטים-שהם-חבר-המושבעים-שהם-הסנטורים שהנשיא כבר סיים את כהונתו. חייבים היו להרשיע אותו, כי הדבר סיפק גם סיפוק וגם בידור, והחשוב ביותר, טיפטוף התרעלה המשיך. חוק, היסטוריה, טובת המדינה וכיו"ב טיעונים נעלמו, והדמוקרטים כולם הצביעו כאחד להרשיע! ישראל מוצאת עצמה פעם אחר פעם באותו מצב בדיוק כמו הנשיא טראמפ - כשהיא נשפטת לפי סטנדרט אחר, גבוה יותר, מאשר כל מדינה אחרת בעולם. למה כך? זהו גורלנו, ונראה שאין בידינו לשנותו.
יוצא שברירה אין לנו - חייבים לצאת למלחמה נגד בית המשפט הפלילי הבינלאומי, ובמלחמה נלחמים. חייבים לאחד כוחות, להפעיל (בשכל) את כל האמצעים שברשותנו, לפקח במבט על ולדעת שיש רק דרך אחת - לנצח, לצאת כשידינו על העליונה. לאויב חייב לכאוב עד מאד, בצורה אישית מאד. עד הכניעה המוחלטת של האויב, לא נוכל לנוח או לחגוג, כי האויב מסוכן וכוחו אינו דל. ובמלחמה לא משחקים להיות נחמדים, גם לא מתחשבים, כי אם נלחמים לחיים ולמוות. אולי זה נשמע מליצי ובלתי מציאותי, אך חכו עד שהמנהיגים-הם-הפוליטיקאים שלנו לא יוכלו לרדת ממטוס בלונדון, פריז, מלבורן או יוהנסבורג. כשהדבר נוגע להם ישירות, הם לא יחסכו במאמצים לשנות את הדורש שינוי, והפעם חיצי התרעלה מופנים כלפיהם, כך שאנחנו יודעים שפעולה בוא תבוא.
האם למדנו דבר או חצי דבר מנסיונות העבר? כנראה שלא. כי כבר שנים אנחנו (לא) מתמודדים עם שקרי הפלשתינים שאנחנו עומדים למוטט ולהרוס את מסגד אל-אקצה. כמובן שהאחראים טוענים שאין בכך כל סכנה, כי המסגד עומד על תילו ואף פעם לא היה בכוונתנו להרוס אותו. נהפוך הוא, אפילו את המפתחות להר-הבית, המקום הקדוש ביותר ליהודים, נתנו לווקף המוסלמי. אך המציאות שונה. במציאות בה אנו חיים, השקר נאמר כל כך הרבה פעמים, במסגרות רשמיות ופומביות ביותר, שדעת הקהל הוכשרה. כל שהפלשתינים צריכים לעשות הוא להעלות את המסגד באש או לגרום לקריסתו. להם הלא לא אכפת מהמקומות הקדושים לאיסלאם, ואם הדבר ישרת את מטרתם נגד מדינת ישראל והיהודים, אללה יסלח! מיליונים ממתינים לצאת לעלות על ירושלים, לטבוח את היהוד ולהציל את המסגד. אף יהודי ברחבי העולם לא יהיה בטוח. חיינו יהיו שווים כקליפת השום. העולם יתאחד להעניש אותנו, כי היה ידוע, משך שנים רבות, שזה מה שהיהודים מתכננים וזוממים לעשות, והנה, סוף כל סוף הם הוציאו לפועל את הנורא ביותר.
מהלך אותן שנים, הפלשתינים מפיצים שקרים על פשעי מלחמה, השמדת עם וטיהור אתני שאנו מבצעים. השקרים נאמרו כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה פורומים, שהם חדרו וחלחלו וכבר אין להפרידם מהאמת. טוב עושה בית המשפט הפלילי הבינלאומי שהוא מתמקד סוף כל סוף בישראל, כי חייבים להענישה פעם אחת ולתמיד, חייבים להעלימה מהעולם, כי הנזק שהיא גורמת הוא כה אדיר ובלתי הפיך. מה תעשה ישראל?
