היהדות השורשית, האמיתית, לא זו של "משטר כספי החלוקה" והנדבות המנציח את עוניים של החרדים, מעודדת את האדם לצאת לעבודה. יעדיה הם "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
יש לה הנחיות ברורות. למשל, "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". גם איסור על היחיד להכריז על תענית שמא ייפול למעמסה על הציבור. מצוי שבח לחכם שמעולם לא בצע פרוסת לחם שאינה שלו ובבגרותו נמנע אפילו מלאכול על שולחן אביו. לא בישראל.
לפי מחקר מאת יעל פינקלשטיין ועידו בנימין נרשמו לממשלה 70 כישלונות בטיפולה במגיפת הקורונה. זה מסביר אולי את החלטתה לגנוז את הפרוטוקולים מישיבותיה ל-30 שנים. אחת המרכזיות שבהן היא סוגיית תשלומי החל"ת.
יעצו לביבי להעביר את דמי החל"ת למעסיקים כדי שהם יעודדו את עובדיהם לחזור מן החופשה הכפויה. אך הוא רצה לתת את הכסף ישירות לציבור, לבוחרים. ברור לגמרי כי תשלום החל"ת חיוני ונחוץ ומוצדק. אך מה קורה עתה? רבים ממקבלי התשלום, שנקראים לחזור לעבודה, מסרבים ומתחמקים.
ייאמר במפורש, מי שאין לו עבודה זכאי וראוי לקבל את השכר. אבל מי שיש לו מקום עבודה לחזור אליו ומעדיף להישאר בבית הרי הוא בבחינת אוכל לחם חינם. וכה מביש ומאכזב שיש לא מעט ישראלים הבוחרים בדרך זו.
