מה הם הגורמים שמביאים מיעוטים במזרח התיכון לכס השלטון? תופעה מוזרה פוקדת את העולם הערבי במרוצת יובל השנים האחרון ומה רבות התופעות המוזרות באיזורנו. בחלק ממדינות ערב הפכו מיעוטים להיות שליטים. זה קורה בסוריה בה שולט המיעוט העלאוי שאינו מונה יותר מ-13 אחוזים מכלל האוכלוסייה. בלבנון, בה שולט המיעוט השיעי, אם כי זה בניגוד לרצונם של חלק מהשיעים במדינה. זה קורה בתימן, בה שולט אחד הפלגים של העדה השיעית, אלחות'ים.
ובמדינות ערב אחרות כמו סודן, מרוקו ומצרים, פועלת אירן כדי להמיר את אמונתם של מוסלמים סונים למוסלמים שיעים באמצעות פיתויים כספיים. הפעילות האירנית גרמה לניתוק יחסים עם חלק ממדינות אלה. השאלה המסקרנת היא: מה מביא את המיעוט לכס השלטון?
אפשר להצביע על שורה של גורמים:
1.
שליטת המיעוט בפיקוד הצבאי:
תהליך זה החל להתממש בסוריה בשנת 1958. סאלח ג'דיד העלוי במוצאו נתמנה למפקד קורס קצינים בחומס. הוא דאג שתשעים אחוז מהחניכים יהיו מבני העדה העלוית והדרוזית. ג'דיד נימק את מהלכו בטיעון, שהצבא הוא צבא העם "ג'יש אלשעב" - לכן, לא רק חייליו, אלא גם מפקדיו יהיו מבני כל העדות. לפני עליית העלויים והדרוזים לשלטון, רוב הקצונה בצבא סוריה הייתה מקרב הרוב הסוני, ואילו הטוראים והמש"קים היו מקרב המיעוטים הכפריים העניים שראו בצבא מקור פרנסה.
בוגרי הקורס שרובם עלוים ודרוזים קודמו בסולם הדרגות בתהליך מזורז. ב-8 במרס 1963, אותם קצינים בוגרים, ביצעו הפיכה. מפקד הצנחנים הדרוזי סלים חאטום כבש את דמשק. לאחר אותה הפיכה, קצינים משתי העדות מונו למשרות בעלות השפעה. זהו כלל ברור בעולם הערבי, מי ששולט בצבא שולט במדינה. רק זה מאז הפיכת חוסני אלזעים בסוריה ב-1949.
השליטים החדשים היו ערניים לסכנות שאורבות להם, הפעילו כוח אכזרי ושפכו דם כדי לשמור על מעמדם. כך פעלו דיקטטורות העלויים בסוריה והסונים בעירק וגם זו של החות'ים בתימן. ואם סאדם חוסיין לא היה פועל כך, ייתכן מאוד שבסופו של דבר היו הקצינים הזוטרים השיעים עושים מה שעשו העלוים בסוריה.
2.
קואליציה של מיעוטים:
לראשי מפלגת הבעת' בסוריה הייתה משנה שגורסת שהבעת' מבטיח שוויון לכל המיעוטים. מישל עפלק הנוצרי היה בעל התפיסה הזאת ובו תמכו אכרם אלחורני וצלאח אלדין אלביטר. הקריאה לשיתוף פעולה בין המיעוטים, מצאה אוזן קשבת עד כדי כך שמנהיגי מיעוטים צידדו בשיתוף פעולה בין מיעוטים ממדינות שונות, כגון: הכורדים בעירק וסוריה לישראל ואפילו בין העלאווים בסוריה וישראל, בהנחה שישראל היא מיעוט במזרח התיכון, ולכן היא יעד לשיתוף פעולה.
להזכיר, בשנות השמונים ובכנס סגור של העלויים, קראו מנהיגי העדה להתקרבות לישראל בהיותם של שני הצדדים מיעוטים. גם אביו של אסד קרא בזמן המנדט הצרפתי לתמוך בהקמת מדינת ישראל. יש על כך מסמך בכתב ידו.
3.
תמיכת גורם חיצוני במיעוט:
האימפריה העות'מנית גיבתה את המיעוט הסוני "הגדול" בעיקר במרוצת 400 שנים. זה קורה בימינו כשאירן, שתומכת במיעוט השיעי בלבנון, במיעוט החותי' בתימן ובמיוחד במיעוט העלוי בסוריה. כהוכחה מוצדקת לכך, בעת הג'ינוסאיד שביצע חאפז' אסד בעיר חמא בפברואר 1982, חומייני פירסם הודעה שזה תוכנה: "המוסלמים האמיתיים בסוריה, אינם תושבי העיר חמא, אלא הנשיא אסד ובני עדתו".
אירן גם תמכה בשנת 2000 בשינוי החוקה הסורית, שמאפשר לתושב צעיר "בשאר" למלא משרה של נשיא. אבל לא רק אירן מגבה מיעוטים במדינות אחרות. סעודיה תומכת ומגנה את המיעוט הסוני בבחריין. לא מזמן, כלי שייט אירני ניסה להנחית יחידה צבאית על אדמת בחריין. סעודיה התריעה ושלחה גדוד חיילים ואירן נסוגה. אירן, היא אינה מסתפקת בגיבוי המיעוטים במדינות ערב, היא גם מגבה רוב שאינו גדול כדי לתפוס את השלטון.
זה קורה בעירק - אירן מעודדת מליציה שיעית "אלחשד אלשעבי" שפועלת לפי פקודות משמרות המהפכה. יש לציין שלא כל השיעים בעירק מצהירים נאמנות לאירן. המנהיג הרוחני האימאם אלסיסתני, דוחה את נסיון הההשתלטות האירני על עירק. הוא מצהיר שעירק אינה זקוקה לסיוע מאירן וכי עירק עשירה יותר מאירן בזהב השחור. "אלמרג'עיה" מוסד ההנהגה האמונתית-רוחנית של השיעים, אינו בקום האירנית, אלא בנג'ף העירקית.
לסיכום, תפיסת מיעוטים לשלטון אינה תופעה נורמטיבית, היא מקור לאנרכיה, כאוס, התרוששות ושפיכות דמים. זה מה שקורה בעידן הזה בסוריה, בלבנון, בעירק ובתימן. הוכח גם ששלטון של מיעוט שמשתמש בכוח כלפי פנים, הוא נוהג באותם אמצעים כלפי ישראל. סוריה היא חוד החנית במאבק נגד ישראל וקולה נשמע היסטרי יותר כלפי ישראל. הדעת נותנת, שהחלפת המשטר באירן, יביא גם לדעיכת השתלטות המיעוטים בעולם הערבי.
