אפתח בווידוי קטן. אני לא אוהב חמין. יש הקוראים לו צ'ולנט ויש הקוראים לו "תקבל חיסון נגד קורונה ומתנה של סכינה". אם זה מה שהיה צריך לעשות כדי לגרום לי להתחסן, אז כנראה שלא הייתי קונה את זה. לא מתחבר לי העניין, ולא מסתדר לי בטעם הלא בררני מידי אצלי בפה. כן, אותו חמין שכולכם מכירים בתור הסיר שיושב שבת שלימה על הפלטה רק כדי לטעום ממנו חתיכת בשר קטנה, ומסיים כמו כל עשרות הכיכרות לחם שקנינו, על החומה ליד הפח. אוכל לא משחיתים. אז במקום לזרוק, שופכים אותו על החומה עם לחם, ומצפים שאולי איזה חתול יגיע, יעשה נטילה ויאכל. לפחות שיברך ברכת האורח.
בכל מקרה בתור מי שהגיע מבית שהתבסס ברובו על תפריט חד-חד ערכי, בלי מנות ראשונות ואחרונות, ובלי תוספות, הרי שמאכלים כמו חמין, מרקים ועוד שאר ירקות שמגיעים במנות ראשונות לא היו דברים מוכרים עבורי. לא הכרתי את המונחים של מנה ראשונה ומנה שנייה. זה היה משהו ששייך בעיקר לאירועים באולמי ארגמן המחודשים עת הגישו לנו כל מנה על צלחת בנפרד, וגם הגדירו לנו מה אנחנו רוצים יותר ומה פחות. מנת הסלטים הייתה בצלחת קטנה, מנת הדג או בורקס בצלחת בינונית ומנה עיקרית בצלחת גדולה. האוכל אגב לא תמיד התאים באותו הגודל לצלחת, והיום לפי תפריטי הבריאות דווקא הסלט יושב בצלחת גדולה והבשר בצלוחית, אבל זה לא העניין.
גם הקונספט של אולמות האירועים, בו היו מניחים פעם את שלושת הצלחות ביחד זו על גבי זו עם מפית מבד מקופלת יפה ושהצלם הקדיש להם חלק נכבד מצילומי הסרט לחתונה השתנה. היום, מגישים כבר כל צלחת בנפרד, ואפילו מפיות הבד שרק היושב במרומים יודע מה עבר עליהם לפני שהן הגיעו לי לפה, הוחלפו במפיות נייר עבות.
בצבא למשל, התוודעתי לעניין הזה של מרקים לפני הארוחה. לא תמיד היה ברור מה המרק הזה הכיל, ואפילו כשקראו לו בשם המפורש "מרק ירקות" הוא לא תמיד הכיל ירקות. כשזה היה "מרק היום" זה היה ברור לכולם שהוא מכיל בעיקר שאריות מהמרק של שבוע שעבר. רק בצבא הכרתי את ה"קינוח" אחרי הארוחה. פעם זה ריבוע של עוגת חנק ופעם זה סתם פרי שהיה עצוב מכדי לסיים את חייו על שולחן עץ גדול, מתגלגל מצד צד ומיד ליד. בכל מקרה, תפריט החובה של ארוחות צהריים בשבת חוץ מאותו שניצל מוכן מראש, ושלא באמת הכיל עוף אלא יותר חלקים שלפי תורת המדע היו שייכים פעם לעוף, היה תמיד אותו חמין (הטבחים היו אלו שקבעו את השמות, אז ברור שזה היה חמין ולא צ'ולנט).
מבחן הצ'ולנט
ניסיתי פעם פעמיים וזהו. הבנתי שאני לא שם. כלומר זה לא הוא, זה אני. בערך כמו הניסיונות שלי להתמודד עם פסטה או מקרוני או פתיתים. עוד דברים שהכרתי וניסיתי בצבא ואז בעוד כמה וכמה מקומות עם הבטחות של כאלו שסיפרו לי, שכנראה לא טעמתי את שלהם. כל המסע הזה הבהירו לי בצורה חד-משמעית - אני ואתם לא.
לא פסטות, לא ספגטי, לא פתיתים ולא חמין. מצטער. אני שייך לדור הישן של עוף ואורז.
אוהבי החמין מתחלקים לשניים. יש כאלו המחזיקים בתורתם אומנותם ומחייבים אכילתו בכל שבת, ויש הנוהגים לאוכלו מעונה לעונה ומשנה לשנה, כאשר מזג האוויר מספיק קר כדי לאכול משהו שיגרום לך, ובכן, הם אומרים לחמם אותך, אבל כנראה שהמעלה היחידה שלו היא לגרום לך ללכת לישון ולקום במוצאי שבת הישר לשירת "אברך את שם הא-ל". עכשיו מילא אני לא מתחבר לחמין, לספגטי ולשאר מקרוני, רק שמרתי שתחיה עם בנותיי מאוד אוהבות את המאכלים האלו. הן, שלא כמוני, לא חושבות שזה מאוד קשה לנקות ספגטי מהרצפה או ספגטי שעבר דרך הקיבה של אחת מהן אל השיער של השנייה. מבחינתן זה לא עניין שהן צריכות להתייחס אליו. בשביל זה יש אותי. אני מצידי לא מצליח להבין איזה אינטרס יש לאדם לאכול חמין, כמו שאני מניח שיש לא מעט שיחלקו עליי ולא יבינו איך אפשר לחיות את העולם הזה, מבלי לטעום מעט מטעמו של גן עדן בצורת צ'ולנט. ככה או ככה, אין הרבה שבתות שהפלטה שלי עובדת רצוף כל הלילה וכשזה קורה, כל הבית כולו נמלא עשן וריח ביצים קשות.
ולמה נזכרתי בזה? כי בשבוע שעבר בג"ץ קיבל החלטה להכיר בגיורים רפורמים או קונסרבטיבים לפי חוק השבות. מתוך תשעה שופטים, שמונה פסקו לטובת הנושא, כשהשופט התשיעי רק ביקש לתת ארכה למדינה, שגם ככה מושכת את זה כבר שנים. הסכמה כזו לא ראינו כבר שנים רבות. אז בינתיים זה רק לטובת כמה מאות בודדות של גיורים, ורק לצורך קבלת הטבות של עולה מכח השבות. אבל כל פסיקה הוא פתח לדברים יותר גדולים, שמגיעים אלינו בהמשך. כפי שקרא לזה פעם ראש העיר שלנו "זה רק הפרומו".
אז כהצעה. במקום להתווכח מי הוא יהודי ומי לא? אולי כדאי שנעביר את המתגיירים את מבחן הצ'ולנט. בהנחה שהוא אשכנזי. למתגיירים מזרחיים נקבע את מבחן החמין. חמין או צ'ולנט הכלל הוא ברור. מי שאוהב ואוכל צלחת מלאה בלי לברך ברכת "אשר שיקע צרינו בתוכו" הרי הוא יהודי לכל דבר, ומי שלא מסוגל לאכול צלחת מלאה הרי הוא שיקסע. אם כבר ליברליות, למה לא לשלב גם מתכונים ממסטר שף. על תקן הדיינים יישבו השופטים חיים כהן אייל שני ולאיזון מגדרי מיכל אנסקי, ועל תקן מזכיר בתי הדין נקבל את חתנו הצעיר של ראש המוסדות שבדיוק התחתן ולא מצא סידור עבודה נוח אחר בגיל 20. ובינתיים עד שזה יקרה אני צריך למצוא פתרון איך אני מתחיל לחיות בשלום עם צלחת מלאה צ'ולנט. אני לא יודע מה אתכם, אבל אם כבר לעבור את המבחן אז שיהיה צ'ולנט ולא סכינה.
