מזה שנים נשרך טון דיבור עגמומי ומייבב להודעות רשמיות ובלתי רשמיות על הישגים צבאיים ומדיניים שהשיגה ישראל, אף כאלה החשובים במיוחד, לאמור: עלינו להמנע מאיחוד כוחות עם אנשים שפלים... (וכאן בא איזכור של אותם רודנים נוראים המדכאים את בני עמם). התורנים לאחרונה ברשימה זו הם פוטין, נשיא רוסיה, ונשיא אזרבייג'אן (אילהם אלייב), והם אינם לבד. באותה רשימה ובאותה נשימה מאשימה, מצויים גם ויקטור אורבן (נשיא הונגריה), ודונלד טראמפ, ידידינו הוותיק בארה"ב, וכמובן שליטי האמירויות, בהן אין, אבוי, משטר דמוקרטי...
הצדקנות והטהרנות המזויפות הללו מתחברות, איך לא, להאשמות המוטחות בנתניהו על "ציניות שאין לה גבול", ואותן מקנחים שוב בניגוח פוליטי: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה" (השגיאות במקור - מ.ל.).
על הסכם השלום עם האמירויות למדנו בעיקר מאנשי הרקלאביבי, כי הוא בטל בששים, "משום שהוא לא הסכם שלום, שהרי מעולם לא היינו איתן במצב מלחמה". אלה הם טיעוני הבל, העושים שימוש בהבנתם המוגבלת כביכול של שומעיהם, משל היו בגן ילדים. אלה הם טיעונים המסרבים להיות פרי התבוננות מושכלת במרחב הפוליטי בו קיימת ישראל, בו היא מהלכת בבחינת "שמשון הגיבור" על ביצים, מעשה יום ביומו. ובקיצור הם פרי זלזול עמוק ובוז לאינטלגנציה של המאזינים להם, לעיתים בלית ברירה, כאשר הם ניתכים עלינו, באמצעות המדיה האלקטרונית והפרינט, יומם ולילה. בימים האחרונים נימת לוואי זו הפכה לדומיננטית בכל הקורה גם בנגורנו קראבאך, שוב, תוך כדי הפגנת עיוורון מוחלט לכל הקורה במרחב הגדול שמסביבנו.
העולם הסוני והעולם השיעי צועדים בעיניים פקוחות, להתמודדות, שלעומתה תיראה מלחמת אירן - עירק (22 בספטמבר 1980 - 20 באוגוסט 1988), על מיליון קורבנות השווא שלה, כמשחק ילדים. אירן, מאורגנת ומחומשת טוב יותר משכנותיה הסוניות, ואילו הן חרדות לגורלן, מבקשות לסגור, באיחור גדול ובעזרת ישראל, פער של עשרות שנים, בחימוש ובארגון צבאי.
לנוכח העובדה כי אירופה (זולת גרמניה, למרבה האבסורד ההיסטורי הגדול), זונחת אותנו בהדרגה, ובהעדר בני ברית אחרים בפוטנציה, זולת הסונים כאן במרחב הפוליטי שלנו, צריך להיות חירש, שוטה וקטן, כדי להתעלם ולא להבין את הפוטנציאל שנבט לנו כאן, אל מול עינינו, כמעט מבלי משים.
בהקשר הזה, יש להזכיר גם ביחס לנשיא הונגריה, אורבן, המצוי אף הוא ברשימה דלעיל, כי ממשלתו פועלת בהתמדה במוסדות האיחוד האירופי, למסמס את ההשפעה הפלשתינית שם, ולמנוע קבלת החלטות, גם כאלה המצויות על סדר היום, נגד ישראל. על הקשרים עם פוטין מיותר כמובן להרחיב. את ההסברים לתועלתם אנו מקבלים יומיום מהמדיה המספרת לנו על התקיפות בסוריה וד"ל.
גם האזרים הם בני ברית. וגם כאן נתניהו הרחיק ראות. הברית עמם במעשה ובפוטנציה שווה במשקלה לזהב טהור, בשל חשיבותה האסטרטגית של ארצם (כן כן אנחנו יודעים, אלייב הוא דיקטטור). נתניהו בהחלט הבין עובדות קריטיות אלו והוא הרחיק ראות, פעל ופועל לפיהן, וטוב שכך. ועוד הערת אגב: רבים תוהים על פשר השתיקה הממושכת של אירן נוכח ההתקפות הישראליות על מתקניה בסוריה (לפי פרסומים זרים, כמובן כמובן). תרשו לי להציע את ההסבר הבא: הדבר קשור גם קשור לפעילות הישראלית, בעורפה, באזרבייג'ן.
ומה נגיד לסיכום? ובכן האסטרטגיה של נתניהו, חכמה, יעילה, הוכיחה ומוכיחה את עצמה, פועלת לטובת ישראל, יומיום ושעה שעה. כן. גם אם מדובר בשליטים שאינם נמנים על יוצאי חלציהם של חסידי אומות העולם...
הקורונה. חוזרים לחיים... לא באירופה.
בשולי התחושה כי מדינת ישראל יוצאת מהמשבר, אולי הקשה בתולדותיה, והידיעות על שיפורים לטובה בכל הממדים הקשורים כאן בקורונה, אנו שומעים, במקביל, על משבר, הפוקד את אירופה, והוא מחמיר מיום ליום.
כך לדוגמה משבר ענק בהיקפו פוקד את אלופת הארגון והסדר, הלוא היא גרמניה. מדינה זו שבה החל למעשה השלב המחקרי ביצירת החיסון המהפכני (במקביל לארה"ב), של פייזר, נכשלה בכל פרמטר אפשרי. אנגלה מרקל וממשלתה לא השכילו לדאוג במועד, כנתניהו בישראל, לרכישת מספר מספיק של חיסונים. אף שבגרמניה קיים ארגון יעיל המספק, דוגמת קופות החולים בישראל, ביטוח בריאות ממלכתי, מערכת ענקית זו כשלה בארגון החיסון בפועל. מתברר כי קופות החולים בישראל, ששירותיהן עברו תהליך מיחשוב עמוק ויסודי, מתוך מגמה להשיג חסכון תקציבי הכרחי, בגרמניה מהלך כזה עדיין רחוק מהשלמה.
אם אתם הקוראים, קיבלתם, במרפאת קופת חולים בה חוסנתם, תעודת התחסנות, ימים ספורים לאחר החיסון השני, תהליך כזה באירופה הוא בחזקת חלום. גם לא נראה כי יבשת זו תוכל להתגבר על פיגור זה בזמן הקרוב. האיחוד האירופי, עליו הטילו המדינות ביבשת את יהבן בכל הקשור לרכישת מיליוני החיסונים, כשל אף הוא. הם עסוקים בפוליטיקה... לעומתו בריטניה (שפרשה כידוע מן האיחוד), עמדה במשימה.
פרשת הקורונה עוד תלווה אותנו שנים רבות. משמעויותיה מרחיקות לכת מאד. העובדה הנחרצת, כי דווקא משטרים דמוקרטיים, מחוץ לישראל (ארה"ב, אירופה), הפגינו כשלים כה מרחיקי לכת בטיפול במגיפה, תחייב אותנו בחשיבה חדשה ומקיפה. בשים לב לעובדה זו, גדלה מאוד החשיבות שבהקמת מרכז למחקר אפידמיולוגי כאן, בישראל, כפי שהציע נתניהו לראשי פייזר ומודרנה. יש לזכור כי הקורונה למעשה גם שרטטה את האיום העתידי: מגיפות ויראליות. אלו כבר פקדו את האנושות בעבר, אם כי לא הגיעו לממדי זו הנוכחית. דווקא "בזכותה", עמדנו על טעמן המר של מחלות ויראליות, כגון הסארס והאבולה, קרובות המשפחה של הנגיף הנוכחי.
מרכז אקדמי שיעסוק במחקר ובפיתוח תרופתי בתחום האמור, יקבע את גורל האנושות, והוא אכן צו השעה. במיוחד בשים לב לעובדת הצלחתה של ישראל בתחום הארגוני והכלכלי בכל הקשור לאירוע טקטוני זה העובר עלינו עתה.
