עשרות עתירות נגד מגבלות הקורונה הוגשו לבג"ץ בשנה האחרונה. חלקן תקפו מגבלות רוחביות, כמו איסור המסחר וסגירת בתי הספר. אחרות יצאו נגד מימוש נקודתי שלהן, למשל סגר על שכונה מסוימת. בעשרות פסקי דין דחה בית המשפט העליון את העתירות, באומרו שמצב החירום מצדיק פגיעה בזכויות יסוד. אבל כעת (יום ד', 17.3.21) נמאס לשופטים מהברדק, מהשליפות ומקיצורי הדרך.
יש לציין, כי העתירות בנוגע למגבלות התנועה בנתב"ג (3,000 כניסות של ישראלים ליום, ועדת החריגים ליציאה מן הארץ) אינן הראשונות שבג"ץ מקבל בתקופת הקורונה. קדמה להן העתירה בנושא איכוני השב"כ. אלא ששם, הייתה לעותרים רוח גבית מצד השב"כ עצמו - שהתנגד לשימוש האזרחי בכלים המסווגים שפיתח לצרכים ביטחוניים - ומצד הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, שדרשה להשתמש בכלים חילופיים שאינם פוגעים בפרטיות. באותו מקרה גם המתין בג"ץ כמעט שנה עד שביטל למעשה את השימוש בכלי השב"כ. הפעם, פסק הדין ניתן מיד ובצורה חדה ביותר.
על הנקודה החשובה ביותר עומדת הנשיאה אסתר חיות: הדרך הנכונה למנוע, או לפחות לצמצם, את כניסתם של חולי קורונה בכלל וחולי הווריאנטים בפרט, היא הבידוד במלוניות או בבתים. מאחר שבישראלים עסקינן, רבים מהם מפרים חובה זאת. אבל במקום להגביר את האכיפה ולטפל בבודדים, הממשלה בחרה למנוע כמעט לחלוטין את הכניסה לארץ - ויש לזכור, שאנחנו מדברים באזרחי המדינה המבקשים לשוב לבתיהם. זה בדיוק מה שעשתה הממשלה לפני שלושה שבועות, כאשר הטילה את העוצר הלילי בפורים: במקום לטפל בפטיש קטן במוקדים של הפרות, היא הנחיתה לכולנו פטיש של חמישה קילו על הראש.
השופט יצחק עמית מתייחס גם הוא לנקודה זו, באומרו שיש מספיק אמצעים קשים שניתן היה להפעיל נגד מפרי חובת הבידוד, כולל במישור הפלילי - אך הממשלה בחרה בפתרון הקל של איסור גורף. עמית גם עומד על השליפות וחוסר התכנון שמאפיינים את כל ניהולו של המשבר: כבר לפני חודשיים ניתן היה לגבש פתרונות חלופיים, כמו למשל הצמיד האלקטרוני, אבל הממשלה לא עשתה זאת. רק כאשר התנופפה מעליה חרבו של בג"ץ, היא נזכרה לבחון וליישם פתרונות אלו.
שלושת השופטים גם מדגישים, כי לא הצליחו לקבל מהמדינה תשובה ברורה לשאלה פשוטה: איך הגעתם ל-3,000 איש ביום? המדינה טענה תחילה שזו הקיבולת של נתב"ג, אך אז הסתבר שזוהי תשובה כוזבת: בטרמינל 3 לבדו יש מקום ל-4,000 איש, ואפשר להוסיף את טרמינל 1 ואת נמל התעופה רמון. הרושם הוא, שמישהו שלף את המספר - בלי לבדוק בכלל כמה ישראלים שוהים בחו"ל (נתון שקל מאוד למוצאו דרך ביקורת הגבולות) - ומאז כולם דבקו בו.
מותר לצפות, ודאי שישה ימים לפני הבחירות, למקהלת גינויים מן הימין על "בג"ץ שמתערב בעבודת הממשלה", ואל תופתעו אם יהיו גם מי שיאשימו את השופטים בתחלואה ובמוות. זה כמובן ייעשה בלי לקרוא את פסק הדין, כמקובל במחוזותינו. מי שיטרח לקרוא אותו, יבין שבית המשפט העליון התערב רק כאשר השתכנע, כי יש דרכים נכונות יותר להבטיח את הבריאות, וכי הממשלה בחרה לפגוע באלפים רבים שלא עשו כל רע, במקום לטפל בעבריינים הבודדים. זה בדיוק תפקידו של בית המשפט העליון: להגן על האזרח מפני התעמרות השלטון.
בג"ץ הוציא כרטיס אדום למגבלות הכניסה והיציאה: לא רק שהן יבוטלו בסוף השבוע, אלא שניסיון לחדש אותן בצורה הנוכחית יביא לביטולן המיידי. ויש כאן גם כרטיס צהוב רוחבי לממשלה: אם תמשיכו לקבל החלטות קלות במקום החלטות נכונות, אם תמשיכו לשלוף מן המותן, אם תמשיכו למכור לוקשים - תחטפו עוד פסקי דין כאלה. אפשר לפגוע בזכויות יסוד, זה אפילו חיוני כאשר מדובר בחיי אדם; אבל מה שקורה כאן, הוא גחמות חסרות בסיס עובדתי ונעדרות הסבר הגיוני. זה לא יכול להימשך.
