ג'ו ביידן ואנשיו הבטיחו התחלה חדשה ביחסים עם אירן, אך הזמן חולף ודבר אינו מתרחש. העיצומים הנרחבים שהטיל דונלד טראמפ עודם בתוקף, אירן ממשיכה להעשיר אורניום מעבר לרמות שנקבעו בהסכם הגרעין ושני הצדדים מחכים שהאחר יעשה את הצעד הראשון. "אנחנו יכולים ללכת מחר, אבל נעשה את זה נכון", אמר פקיד ממשל בכיר לוושינגטון פוסט.
מאחורי הקלעים מתעצמות השאלות על נכונותם של שני הצדדים לפתוח דף חדש. הבית הלבן מודאג מהתנגדות הן מבית והן במזרח התיכון אם יעשה ויתורים. גישה זו גוררת ביקורת מצידם של מי שטוענים שיש למהר בטרם המצב יהיה לבלתי הפיך, בעוד דווקא ג'ארד קושניר משבח את ביידן באומרו שהוא חושף את הבלוף של אירן. ייתכן שאירן אינה מבלפת, סבור אישאן ת'רור, בעל טור לענייני חוץ בפוסט. למרות שכלכלת המדינה נפגעה קשות, המשטר הוכיח את יציבותו. הבחירות לנשיאות בחודש יוני צפויות להוביל לממשלה נוקשה יותר, מה שיסבך את שאיפתו של ביידן לא רק לחדש את הסכם הגרעין אלא גם להרחיב אותו לתחום הטילים ולבחישתה של אירן בענייני המזרח התיכון.
יש הסבורים, כי ככל שהתהליך יתמשך – כך יגיעו האירנים למסקנה שארה"ב אינה מוכנה להקל בעיצומים וכך יקשה על וושינגטון לקדם את מטרותיה. שר החוץ האירני, ג'אווד זריף, טען החודש, כי אין כל שינוי ממדיניותו של טראמפ. בממשל ביידן מכחישים ואומרים שמדיניות "הלחץ המירבי" של הממשל הקודם נכשלה, כדבריו של השליח המיוחד רוברט מאליי. לדבריו, הממשל רוצה להגיע למצב בו ניתן יהיה להסיר את העיצומים ואירן תחזור למלא את התחייבויותיה על-פי ההסכם. מאליי הוסיף, שהממשל מוכן לנהל מו"מ עם אירן – אך לא בתוואי שדורשת טהרן: קודם כל להסיר את העיצומים.
מאליי רמז שהבחירות באירן אינן מהוות חלק מן השיקולים האמריקניים, אם הן בהחלט כאלו מבחינתו של המנהיג העליון, עלי חמנאי. מכון המחקר Atlantic Coucil סבור, כי חמנאי אינו רוצה שהמצב הכלכלי ישתפר לפני הבחירות, משום שהדבר עלול לסייע לנצחונו של מועמד מתון יחסית. כרגע שיעור ההצבעה צפוי להיות נמוך במיוחד, אך פריצת דרך עם ארה"ב יכולה/עלולה להוביל לשיעור הצבעה גבוה יותר ולהקשות על חמנאי להוביל לנצחונו של מועמד נוקשה. יש גם הטוענים, כי חמנאי ואנשיו שואפים להוכיח – לאירנים עצמם ולעולם – שאירן יכולה להסתדר בלי המערב (ראו קישור משמאל). מתנגדיה של אירן במערב אינם מהמרים יותר מדי על הפוליטיקה הפנימית באירן – ולמרבה האירוניה, דעה זו נשמעת גם מן הכיוון ההפוך. בשתי הבירות אומרים, כי לא משנה מי ישלוט בבירה האחרת; המצב לא ישתנה מהותית.
גורמים בשמאל האמריקני הולכים ומאבדים את סבלנותם לנוכח מה שנראה להם כסחבת מצד ביידן בנושא אירן, ומותחים ביקורת על החלטתו להפציץ יעדים אירניים בסוריה בתגובה על מתקפת טילים בחסות אירנית נגד עמדות אמריקניות בעירק. לטענתם, יש בממשל ביידן מי שאימצו את גישת ממשל טראמפ, ולפיה העיצומים מעניקים לארה"ב יותר יכולת לחץ על אירן כדי להוציא ממנה ויתורים.
הקצב הנוכחי של ההסלמה – כולל עלייה במספר ההתקפות מצד המורדים החות'ים בתימן, הנהנים מתמיכה אירנית – הופך שיחות עתידיות למסובכות עוד יותר. ממשל ביידן צריך להתמודד בזירת החוץ גם עם רוסיה וסין, ובבית עם הקורונה והמצב הפוליטי המתוח. הממשל היה רוצה שהמזרח התיכון יהיה פחות חשוב, אך ייתכן שבפועל – הוא מאפשר לאירן להפוך אותו לבעייתי עוד יותר.
