אנחנו מתקרבים לחג הפסח. זה הזמן לבחון האם בסיפור כובש הלב של ההגדה, שעוצב במרוצת הדורות, באו לידי ביטוי כל הקולות של העם שכרע תחת נטל השעבוד ויצא לחיי חרות בארץ ישראל.
לצערי, אנחנו מתמקדים בעת קריאת ההגדה רק בארבעה בנים ומתעלמים מהצורך ומהחובה לכבד גם ארבע בנות כנגד ארבעה בנים, בהם דיברה תורה. בעת קריאת סיפור ההגדה ממעטים במתן מקום של כבוד למי שנשאה על כתפיה את כל ההכנות לחג - טרחה, ניקתה, בישלה והכינה את שולחן הסדר. יהיה ראוי וצודק שנשמע את קולה, לא רק
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְּךָ", אלא גם
"הִגַּדְתָּ לְבִנְךָ וּלְבִתְּךָ".
אני נוהג בליל הסדר לספר למסובים על מעשים אמיצים של נשים במקרא כמו תמר אשת ער, הקוראת קריאת תגר נגד גזירה לחיות חיי אלמנה-חיה. היא מחליטה החלטה אמיצה להילחם על מימוש זכויותיה לאימהות ולבניית משפחה תוך העמדת אבי בעלה שנפטר, יהודה, בנו של יעקב, במבוכה רבה ובמידה רבה חושפת אותו לחרפת ההיגררות אחרי חולשותיו ומורידה אותו ממרום פסגת מעמדו.
אני נותן בליל הסדר מקום של כבוד לסיפורן של הנשים כמו המיילדות, שפרה ופועה, המעניקות חיים למרות שרודן מצרי דורש מהן לקטול חיים. מקום של כבוד מקבלת בת הרודן המצרי. למרות שגדלה בבית אביה והייתה מודעת לפקודותיו האכזריות, גילתה מידה רבה של חסד ורחמים, כשערכי מוסר אנושי מנווטים את דרכה בחיים.
ברשימה זו ארחיב את הדיבור על המקום הנרחב, שאני נותן לדמותה של צפורה בת יתרו המדייני, כהן המדבר של בני עם זר, תוך שילוב קטעים מספרות המדרש השופעת מעמדים מחמיאים לבת יתרו, לצפורה האישה טרם נישואיה למשה. על-פי "ילקוט שמעוני, שמות קס"ח", משה הוחזק כאסיר במדיין תקופה די ארוכה. מדרש "ילקוט שמעוני" מספר - "וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ עָצוּר שָׁמָה, וַתַּחֲמוֹל צִפּוֹרָה בַּת רְעוּאֵל וַתְּכַלְכֵּלְהוּ לֶחֶם וּמַיִם".
משה הנסיך, שגדל בבית פרעה, הוא רגיש לסבל בני עמו, לכן יצא לראות אותם בסבלותיהם, ואף מושיט יד לעזרת בן עמו הנתון במצוקה. צפורה בת החורין במדבר מגלה רגישות כלפי אדם במצוקה ומכלכלת אותו בלחם ובמים. המפגש בין שניים, הרגישים לסבלו של הזולת, הביא למפגש של אהבה ובניית תא משפחתי, תא של אהבה ונתינה לחברה. צפורה ומשה הם שתי דמויות המשלימות זה את זו בהיותם קשובים לסבלו של הזולת. הם אינם אדישים לסבל האחר, הם מתגייסים מתוך צו פנימי ערכי-מוסרי כדי לחלצו ממצוקה ומאימה.
על-פי המדרש המאוחר בילקוט שמעוני, צפורה היא אישה דעתנית אקטיבית. היא יודעת להשמיע את מה שיש לה גם בסביבה גברית. היא מודעת להיותה בת הכהן ולכוח שיש בידיה, לכן היא משכנעת את אביה, יתרו, לשחרר את הפליט משה מכלאו במדבר. יתרו קשוב לקולות הצדק של בתו ופועל לשחרורו של משה.
צפורה ראויה שנעלה אותה על שולחן הסדר כדמות, שקשה לה להשלים שישנם דברים השמורים אך ורק לגברים והם אסורים בתכלית האיסור על נשים.
כאשר נולד לה בנה היא המוהלת שמלה במו ידיה את ערלת בנה - "וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צוּר וַתִּכְרוֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ, וַתִּגַּע לְרַגְלָיו, וַתּאֹמַר: כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי" (שמות ד' 25). הדגש הוא על המילה - לי. אני, צפורה, נשאתי אותו בבטני תשעה חודשים, אני ילדתי אותו,
אני אבצע את ברית המילה למי שיצא מרחמי.
בימים שהרבנות ושליחי המפלגות הדתיות שוללים מנשים את הזכות לשמש דיינות, או זכות ליטול תפקידים בריטואל הדתי בבית הכנסת, אני רואה את צפורה, אשת משה רבנו, נושאת בתפקיד של
המוהלת. היא חלק מהשיח ומהשיג של מערכות חיים לאומיים ודתיים חשובים בימי התמורות ההיסטוריות הגדולות שפקדו את עם ישראל.
בימים שישנם חוגים דתיים הדורשים הפרדת נשים בתחבורה הציבורית, מן הראוי להביט לעברה של צפורה, אישה המעורה בחיי הקהילה. היא אומרת את אשר יש לה לומר בחברת גברים, והם גם מקשיבים לה. הציבור מקבל בטבעיות רבה את עיסוקה במה שנראה רק כעיסוק גברי - היא
מלה את ערלת בנה, שהוא גם בנו של משה רבנו. היא מוכיחה שאין מקצוע או עיסוק, שאישה אינה יכולה לבצעו על הצד הטוב ביותר.
המפגש בין משה ובין צפורה ואביה הוא מפגש מפרה. זה מפגש בין אנשים מעמים שונים ודתות שונות, אין בו היסטוריה של פחדים, הכפשות, שנאות ודעות קדומות. זה מפגש התורם לשני הצדדים. למרות השוני בין התקופות, לפנינו סיפור מאתגר, סיפור של תקווה -
ניתן לבנות גשרים בין דתות ובין עמים. צפורה המדיינית ומשה העברי בונים גשר לחיים ולגשר הזה אני מבקש לתת ביטוי בסדר הפסח שלי.
כנגד ארבעה בנים וארבע בנות דברה תורה. אין לקבל ואין להשלים עם היעדרותן של ארבע הבנות מסיפור ההגדה במיוחד שיש רבות.
