הפקרות אדירה

בן-חורין פסח, הבא עלינו לטובה ולברכה, הנו חג החרות, ומציין את יציאת עם ישראל מעבדות מצרים לחרות לבסוף בארץ-ישראל. על כך אמר הרב קוק: "יש בן-חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חרות - הנאמן לעצמיותו - בן-חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד". כל שנה, בהתקרב פסח, אני נרגש. שלושת השבועות מהחג ועד יום העצמאות מכנסים בקליפת אגוז היסטוריה מתומצתת של עמנו. ראשית, פסח, חג הגאולה, שבו נולד, למעשה, עמנו. אחריו יום השואה (כ"ז בניסן), שמסמל בעיניי את כל הנורא, שאיתרע לאבותינו מאחר שאיבדו במו-ידיהם את עצמאותנו. ואחרון יום העצמאות (ה' באייר), שמציין את חרות ישראל בארצו. שלושת הימים האלה מהווים ציון לגאווה. אין עם, שצלח דרך כה פתלתלה ומלאת מעקשים ואסונות, וזכה שוב בעצמאותו. גם אין עם, ששרד מאז המאה הראשונה לספירת הנוצרים. המצרים, היוונים, הרומאים, הכנענים (הפניקים), הפרתים ועוד עמים דאז נעלמו, ורק עמנו שרד - רק משום שדבק באמונתו ובייחודו. שלושת השבועות הללו מלמדים אותנו, בנוסף, כי העצמאות שבירה ורגישה, ובקלות-ראש נוכל לאבדה.

הפתעה

נאמר, שכל חייל נושא בצקלונו שרביט של גנרל. הארכיאולוג סימון וֶרדֶגֶם, המתמחה בחקר שדות קרב, לא העלה בדעתו מה נמצא בתרמיל-גב של חייל גרמני ממלחמת העולם הראשונה. התרמיל התגלה בחפירות ליד העיירה ויידנדריפט-לאנגמארק בקרבת אִיפּר - עיירה במערב פלנדריה שבצפון בלגיה, שבסביבתה התחוללו קרבות קשים בין הצבא הגרמני לבין צבאות מדינות ההסכמה (אנגליה, צרפת ואיטליה). המעבדה, שניקתה את תכולת התרמיל, שנותר קבור בחפירה יותר ממאה, קבעה, שנותרו בו שתי עיני זכוכית ושתי כפות של דב-שעשוע, שנשא החייל בתרמילו. כשפרסם ורדגם את הממצא בטוויטר, החל גל של השערות מה לחיית המשחק השעירה ולחייל בשדה הקרב - החל מאפשרות ששדד את הדב ועד רעיון, שהחייל נשא את הדב בתרמילו מאז נפרד מהוריו, כקמע, או כמשהו, שינחמו בתלאות המלחמה.

הפקרות

הממצאים החשובים של רשות העתיקות במערות מדבר יהודה - זכר למרד בר-כוכבא וגם לדורות רבים, שקדמו לו. מלמדים על הפקרות אדירה, ששוררת כיוון שמדינת ישראל הפקירה את המערות ואת ממצאיהן לשודדי עתיקות, שהרסו את המערות בלהיטותם למצוא ממצאים, ולמוכרם בכסף רב לאספנים. על המערות הללו נודע לארכיאולוג פרופ' אליעזר ליפא סוקניק - אביהם של הארכיאולוג פרופ' יגא̤ל ידין ושל השחקן יוסף ידין - בשלהי שנת 1947 - ממש ערב מלחמת הקוממיות. סוקניק רכש כמה מגילות מסוחרי עתיקות בעיר העתיקה בירושלים, ושיער, כי עוד מגילות נמצאות בידי סוחרי עתיקות. לימים רכש יגאל, בנו, עוד מגילות, והביאן ארצה. בשנות השישים ניהלו ארכיאולוגים ישראלים מסע חפירות במערות מדבר יהודה, ומצאו קטעי מגילות, חפצים ושלדים רבים. מאז מערות מדבר יהודה הופקרו, ושודדי העתיקות גילחו את כל מה שמצאו בהן, ועשו מממצאיהם כסף רב. התגליות האחרונות הנן לא יותר משאריות, שנותרו אחרי מסע השוד. למערות מדבר יהודה יש ערך חשוב לחקר תולדות מרד בר-כוכבא, שמבוזה על-ידי שמאלנים, שאינם רוצים להבין את חשיבותו בתולדות עמנו. בנוסף, ממצאיהן שופכים אור חדש על כתבי הקודש שלנו ועל מנהגי עמנו לפני כאלפיים שנה ועל בני הכת, שכתבו חלק מהמגילות. לעומת זאת, סבורים תיאולוגים נוצריים, כי במגילות יש רמזים לראשית הנצרות. לכן, אי-אפשר להבין מדוע הופקרו המערות - ובעיקר, לאחר ששוחררה יהודה במלחמת ששת הימים. לרשות העתיקות ולישראל חסון, העומד בראשה, מגיע, לפחות, פרס ישראל על שיצאו להציל את מה שנותר במערות.

הלנו אתה, ניצן?

ניצן הורוביץ, יו"ר מרצ, אינו מתלבט, כנראה. הורוביץ החליט כבר מזמן, שהוא נגד שחרור יהודה ושומרון; ולכן, הוא תומך - אומנם בשפה רפה, כיאות לעת מערכת בחירות - בבית-הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה, שרתם את עצמו לעגלת שונאי ישראל, והחליט לחקור את "פשעי המלחמה" של ישראל. קשה להאמין כיצד מתעלמים המתיימרים להיות משפטנים בבית-הדין הקרקסי הזה בהאג מפשעי המלחמה של אש"ף, של חמאס, של חיזבאללה ושל ארגוני טרור ערביים אחרים - אך אין זה מפתיע. כנראה, בהשכלה היסודית של משפטנים בכל העולם טבועה היכולת להתעלם מעובדות לטובת האידיאולוגיה שלהם והיצירתיות לתפור תיקים.

אבדן הריבונות

לא רק בנגב ובגליל משתוללים הגנבים והשודדים. כך, גם אצלנו בשרון. הגוף החולה אנוש משיח' ג'ראח, המכונה משטרת ישראל, מרתיע, כנראה, רק בדמיונות של דוברי המשטרה. כשאין נוכחות - אין שיטור; וכשאין שיטור הכל פרוץ ומופקר לביזה. מה שקורה בתחום גניבות נשק, אמצעי-לחימה ותחמושת הנו שערורייה. גם צבאנו נכנס לעמדת כניעה, ומקבל בהכנעה - אם לא באהבה - את הגזירה. עיינו בערך בסיס צאלים. אנחנו מאבדים בקצב מהיר את המשילות; וזה נראה בכל אתר - כאמור, גם במרכז הארץ, בין קו התפר לבין הים. אלא כשמאבדים את המשילות מגיעים לגרם המדרגות הבא, והוא אבדן הריבונות. וכפי שאמרתי לפני הרבה שנים, כשמגיעים לשפל המדרגה, מגלים, שיש עוד גרם מדרגות מטה. ובעניין הזה כדאי לצפות בסרט, שהפיקה תנועת "רגבים" (קישור: [קישור]).