בשני נושאים עיקריים דן בג"ץ בעניין הגבלת הכניסה והיציאה מהארץ עקב מגפת הקורונה:
- ביטול הגבלת כמות הנכנסים לארץ (3000).
- ביטול הגבלת יציאה מהארץ לישראלים שאינם מחוסנים/מחלימים למעט במקרים חריגים.
שאלת השאלות ששאל הבג"ץ היא מדוע 3,000 מדוע לא מספר אחר, ומאחר שמשרד בבריאות כשל להבנת הבג"ץ במתן התשובות, ביטל הבג"ץ את הגבלת הכניסה והיציאה החל ממוצ"ש הקרוב (מועד מותן של ההוראות האלה ממילא, אלא אם תשונינה או אם תיקבענה אחרות תחתן).
תלי תילים של מלין שפכו השופטים על זכויות ועל חופש תנועה לארץ וממנה, על מידתיות ורק נושא "פצפון" מטיעוני משרד הבריאות לא שיחק לדעתי תפקיד בשיקולים: כמות הישראלים הרשומים כממתינים לכניסה לישראל כעת היא 1,886 איש (המספר הזה לא הוזכר בפסק הדין אך נטען על-פי הפרסומים מ 15/3/2021על-ידי המדינה), בפועל תור ההמתנות לכניסה לישראל אינו מוגבל כעת על-ידי המספר היומי של 3000 איש, תפוסת הטיסות בפועל היא 50% ההשפעה על הבחירות עליה דיברו השופטים איננה קיימת כעת אז מה הוביל להחלטה התמוהה הזו?
יתרה מכך, לא ראיתי בכל פסק הדין דיון אמתי בשאלת הגבלת היציאה מהארץ באשר אף לטעמם של השופטים הזכות לצאת מהארץ (כמו הזכות להיכנס אליה) איננה מוחלטת, והרי היא הוגבלה מכוח שינוי מספר 6 לחוק הסמכויות ולפיכך היה על השופטים לבחון גם את היבט היציאה מן הארץ על-פי סעיפי פסקת ההגבלה ולפחות לפי מיטב קריאתי את פסק הדין לא נראה שכך עשה איש מהשופטים.
ואם הם לא דנו בואו נדון אנו, האם איסור היציאה מן הארץ הקיים היום על-פי החוק והתקנות הוא מידתי? האם הוא עולה על הנדרש להגשמת תכליתו? ובכן הוא אם אממא של המידתי ומדוע?
- כי הוא מוגבל רק לאזרחי ישראל, אין אנו יכולים למנוע מזרים נורמטיביים לעזוב את המדינה
- כי הוא פתוח לכל מדינות העולם
- כי הוא אינו חל על מחוסנים/מחלימים
- כי הוא חל רק על נוסעים לזמנים קצרים
- כי יש טיפול בחריגים באמצעות ועדת חריגים
- כי ליציאה מהארץ אין כל קשר לבחירות, לא שוללים את זכות הבחירה מישראלי שיציאתו נמנעת.
- כי הממשלה בעצמה מקלה בו מעת לעת
באיסור היציאה המאד מידתי הזה ניסתה המדינה למנוע "יבואני" וריאנטים של קורונה לארץ "יבואנים" לא מוגנים הנוסעים לזמן קצר בד"כ ליעדים בהם מרבית האוכלוסייה לא מחוסנת (כמעט כל העולם) וכאשר הם חוזרים הם מהווים סיכון בריאותי משמעותי שהחברה בישראל לא צריכה להסכים לו בשום פנים ואופן בשלב זה. מה לא מבין בית המשפט? בית המשפט לא מבין באיזה עולם הוא חי, הוא לא מבין שהציבור בישראל בקושי מקיים את כללי המשמעת, וודאי שלא יקיים את כללי האין משמעת.
אין בישראל כלים אמתיים לשלוט ב 3000 או 4000 נכנסים, תוקעים מספר ומנסים איך שהוא להסתדר אתו במקביל מגבילים בשום שכל גם את היוצאים שאינם מוגנים, חברות התעופה מתאימות עצמן ואז הוויסות נתמך גם בזמינות המושבים על המטוסים, בהתחלה יש בלגן, יש סבל, בודדים נטחנים, ואז המערכת מסתגלת. כך מרגיעים מערכת, ומה שהכי חשוב הוא שבמקביל דופקים עוד ועוד חיסונים, והמחלה בנסיגה.
זה נכון, מדובר בהרגעה בעזרת נבוט, ונבוט זה כואב, אך שפה אחרת אנחנו לא מבינים. וחסרון נוסף של נבוט הוא כאשר הוא נעלם וכשפותחים פתח קטן כל הקיטור יוצא וחיש קל נגיע למספרים של עשרות אלפי נוסעים בנתב"ג ביום, בייחוד עקב החג הבא עלינו לטובה, וזאת כאשר על-פי מיטב חוות הדעת המקצועית של מומחי הבריאות, אנו עדיין לא שם, אך לשופטי בית המשפט העליון אצה הדרך, הם רק שכחו שהחיפזון מן השטן הוא בא.
3,000 זה לא 3,000 ו 4,000 זה לא 4,000, אין כאן מדע מדויק, תשאלו את פרופסור סגל ממכון ויצמן, יש כאן תהליכים אין ספור של ניסוי וטעייה, כאשר דקה או שעה או יום לאחר תחילת הניסוי נטרפים הקלפים כי הווירוס הג'דנן והשתנה, ובית המשפט יושב כאמור במגדל השן, מדבר על משולש המידתיות או המידתיות המשולשת, אנשים עדיין מקפדים חייהם יום יום במגיפה בבתי החולים וכבודם טוחנים עוד ועוד מלים על משולשים.
