זומנתי לקולונוסקופיה שישית, לדאבוני, והשלישית במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב. הדבר די פשוט כעת, כשרוצים להיות ידידותיים לאזרח. מחשב בית-החולים הזכיר לי, שהגיע הזמן לעבור את הבדיקה.
רופאי המסור (זו אינה מליצה, אלא מציאות נעימה מאוד) שלח הפניה, שאושרה מיד על-ידי קופת-חולים מכבי. בשנתיים האחרונות יושרו ההדורים ביני לבין מכבי, והם מנפיקים לי בלי שום בעיות טופסי 17, שמכסים את עלויות הבדיקות והטיפולים הרבים, שאני נאלץ לעבור בגלל מצבי ובגלל גילי.
לפני כחמש שנים, במהלך סוללת בדיקות שנדרשתי לעבור לפני אישורי כמועמד להשתלת כליה, התגלו פוליפים (גידולים) במעי הגס שלי - סימן מדאיג מאוד, שיכול להביא לאסון. בעצת רופא נהדר, שאני חייב לו המון, שמעתי דעה נוספת, שאישרה את ממצאי הקולונוסקופיה הראשונה ואת מסקנותיה. לא קיבלתי את גזר-הדין, והלכתי לעוד ייעוץ.
פרופ' זוהר הלפרין מהמכון למחלות דרכי העיכול והכבד (גסטרואנטרולוגיה) במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, יועצי השלישי לעניין הזה, אמר, שהמצב אינו חמור כפי שקבעו הרופאים, שערכו את הקולונוסקופיה. הציע שאבוא לבדיקה, והבטיח לנקות את מעיי מפוליפים. באתי לבדיקה בחשש, ויצאתי כעבור כמה שעות בחיוך. מאז, כל שנתיים אני חוזר לביקורת במחלקה - כלומר, לבדיקת קולונוסקופיה.
בדיקה כזו דורשת הכנה קפדנית. לרבים שעברו אותה יש שפע נאצות על ההכנה: דיאטה מיוחדת בשלושת הימים לפני הבדיקה, בליעת כדורים ושתיית נוזל, שמרוקן את המעיים מתכולתם, כדי שאנדוסקופ (צינור דק וגמיש, שבראשו מצלמה) יוכל לראות מה קורה שם, במעבה הבטן. לא נעים, אבל נסבל - בעיקר, כיוון שיצרני המרוקן משפרים בהתמדה ראויה לציון את טעמו.
יצאנו מוקדם למרכז הרפואי, כיוון שבפעם הקודמת בילינו יותר משעה עד שמצאנו חניה בחניון ויצמן הסמוך. כשהגענו למכון, הודיע המכונה, שמחלקת את המספרים לתור, שהקדמתי, ועליי להמתין כעשרים דקות. המתנו בחדר המתנה גדול ומרווח - שיפור גדול לעומת חדר ההמתנה הקודם, שהיה צפוף ולא נעים. זה יתרון גדול בעידן קורונה. המכון עבר שיפוץ ומתיחת פנים, והוא מבריק בלובנו ומרווח.
אחרי כחמש דקות המתנה, נקראתי להיכנס לחדר האחות. שיר, אחות חייכנית וארוכת שיער, ראיינה אותי בחביבות, מדדה את לחץ דמי, ובמיומנות מדהימה החדירה לזרועי ברז (בּראנוּלה), שדרכו יוכנס העירוי לגופי. זו הייתה הפתעה נעימה מאוד, כיוון שוורידיי הדקים מרוטשים מרוב החדרת מחטים לתוכם.
בהשוואה למחלקות רפואיות אחרות, שזכיתי להתאשפז בהן, המחלקה לא הוקפאה, והאוויר בה היה נעים. דקות ספורות חלפו, והובלתי על מיטה לחדר הבדיקה. ד"ר עידו הגיע, והציג את עצמו בפניי בחיוך. שמעתי הסברים על התהליכים הרפואיים, חתמתי על הסכמותיי לקבלם, והורדמתי.
כשעתיים אחר-כך, בחדר ההתאוששות, לאחר שהתעוררתי, באה שיר לשחררני מהבראנולה, והביאה לי את משקפיי, את בגדיי ואת נעליי. תוך כך הוכנסה אשתי לחדר ההתאוששות, ואחרי כמה דקות יצאנו לחדר ההמתנה. ד"ר עידו הגיע, ובחמימות רבה הסביר לי את תוצאות הבדיקה, שלא מצאה דבר, לשמחתנו. מסר לי את דוח הבדיקה, ונפרד מאתנו בחיוך.
כיוון שעברתי כמה קולונסקופיות מחוץ לסוראסקי וגם בסוראסקי לפני שיפוץ המכון, יכולתי להשוות את חוויות הבדיקות. הפעם הבדיקה הייתה נעימה, והמכון נראה מעולה ונעים יותר. האחיות, הטכנאי והרופא - הצוות הרפואי - היו אדיבים וידידותיים, וגם הצוות המינהלי היה אדיב ויעיל.
קשה לקרוא לבדיקת קולונוסקופיה, גם אם היא מוצלחת, תענוג. זו חובה על כל מי שחגגו כבר את יום הולדתם החמישים ולמי שיש לו ולמשפחתו עבר חשוד (גילוי פוליפים במעי, שיכולים לחולל סרטן המעי הגס). הצוות והמכון המשופץ במרכז הרפואי סוראסקי יצרו אווירה נעימה מאוד.
אלא שהייתה בעיה. כיוון שאני נכה, זכותי הייתה לקבל פטור מדמי חניה. שכחתי להביא את תג הנכה לרכבי, ואשתי חזרה לג'יפנו, כדי להביא אותו. אזי הופנתה אשתי למשרד החניה, והתברר, שמחשבם תקול. כלומר, שילמתי מחיר מלא, די גבוה (כשמונים שקל) מבלי שמשרד החניה ניסה לפתור את הבעיה, ולתת לי פטור מדמי החניה, כנדרש. אני מקווה, שהמחשב התקול אינו עוד אחד מהזן שנתקע כל יומיים (כמו מזגני-אוויר בכמה מוניות בארצנו): היום כן, ומחר לא. וכשתגיע מחר, יתברר לך, ששוב הגעת היום.