אחד מני שקרים רבים הוא שאנשי ההפגנות שונאים את בנימין נתניהו. אילו שנאתי את ביבי לא הייתי ממשיך להחזיק (כמעט בדעת יחיד) בדעה כי יש להניח לו להשתחרר בעסקת טיעון מזערית-שבמזערית. בעבר גם הפרופסור יורם יובל - איש ערכי - החזיק בדעה זו אך החריף את יחסו לנתניהו עקב משבר הקורונה בו השאיר את נמל התעופה פתוח ומוטט את יעדי הסגר הראשון. אני בכל זאת מחזיק עדיין בדעה הישנה, המתונה.
הטיעון בדבר שנאת ביבי הביא אותי לערוך רשימה ארוכה של הטענות שיש לי כלפיו, ציבוריות ופליליות, לכאורה. יש בה פרקים רבים. בראשה ניצבים שני נושאים, שאולי אינם החשובים שבכולם, אבל נוגעים ללבי לפני האחרים, וזה כמובן עניין של הערכה אישית בלבד:
- איני יכול לעבור לסדר היום על המשמעות, שהוא הביע בפני אנגלה מרקל את הסכמתו לבנות צוללות חדישות למצרים במספנה הגרמנית, אך הסתיר זאת משר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון ומהרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהם אמינים ושותפי סוד מירביים. מה יש לו להסתיר מהם? זה פשוט נורא. בעיקר שניסה לטעון כי סיפר לד"ר אביחי מנדלבליט מה הסוד הטמון בהתנהלותו המוזרה. מנדלבליט הכחיש מיד וביבי לא העז לסתור אותו. כלומר, מנדלבליט הכחיש וביבי שתק. העיקר שהסתיר את החלטתו מצה"ל וזה מסייט.
- העובדה המוקלטת, שביבי הדיח את הרב גדי חבורה לפרסם ברבים בשם ביטחון ישראל (נימוק שקרי) מה אמר לו יועץ הבחירות הפוליטי ישראל בכר על בני גנץ. זה עניין פעוט. זה לא פלילי. אך זה שפל אישי, זו הדחה של חבורה להפרת אמונים מהותית גם אם היא מותרת כחוק. מאוסה.
וכל השאר - "זיל גמור".
ועוד שתי הערות שוליים:
- סירובו של ביבי למלא אחרי ההוראה למנות שר משפטים קבוע הוא תחילת החקירה בתיק 5000.
- נא לא להתפלא: אין ספק ששופטי המחוזי בירושלים ישחררו את בנימין נתניהו מהחובה להיות נוכח במהלך משפטו. כך נהגו גם באהוד אולמרט ובנאשמים אחרים. זו תהיה החלטה מוצדקת הנשענת על תקדימים רבים.
