נכון שבפוליטיקה, כלשון הקלישאה המפורסמת, הכל אפשרי. אולם דומה שרק בתיאטרון האבסורד של ישראל, ובפרלמנט הישראלי שהפך לתוכנית הריאליטי הגדולה במדינה ולהצגה הכי טובה בעיר, אנו עדים לתרחישים מוזרים שכמותם הפוליטיקה טרם ידעה מעולם ואפילו זקני הפוליטיקאים המשופשפים והמיומנים ושועלי המדינאים הוותיקים לא זוכרים כאלה בדברי הימים של ארצנו הקטנטונת ובהיסטוריה הפוליטית של הדמוקרטיה המערבית.
הגודל קובע
בראש ובראשונה השמעתם שמפלגות קטנות בעלות שישה (סער) או שבעה (בנט) מנדטים ואפילו שמונה (גנץ) יקבלו את ראשות הממשלה? ואפילו לפיד עם 17 מנדטים השיג רק כמחצית מספר המנדטים שקיבל ביבי. ביבי עם 30 מנדטים ניצח אפוא בפער גדול, כמעט כפול, גם את לפיד - מועמד המרכז-שמאל לראשות הממשלה.
יתרה מכך, הגוש הימני של מחנה תומכי ביבי, המונה 52 מנדטים, הוא הגוש הגדול ביותר המוביל בפער של 3 מנדטים את מחנה השמאל, כולל הרשימות הערביות! (בלעדיהן הפער גדל ל-13 מנדטים). אם נוסיף את מפלגות הימין המסורתיות של סער ובנט - ביבי מוביל בגדול ב-65 מנדטים.
האם בסדר גודל כזה מפלגות 'רק לא ביבי' הקטנות כל אחת לחוד, ואפילו כולן יחד, קיבלו אמון ציבורי רחב לכך? התשובה ברורה: לא. הליכוד כמפלגה הגדולה ביותר בפער משמעותי, ביחד עם תומכיו החרדים ומפלגת הציונות הדתית, הוא הגוש המוביל, שזכה לאמון הציבורי הרחב ביותר. הגיעה השעה שראש המפלגה הגדולה ביותר הוא שיעמוד בראשות הממשלה, ולא שברי ורסיסי מפלגות שאינן מייצגות כמעט את הציבור.
יש לזכור שגם את המנדטים האלה, שמחת עניים שכזאת, השיגו כולם בעיקר בזכות היותם שייכים למחנה הנכון האנטי ביביסטי, והשנאה לכל מה שמדיף השם ביבי, ובזכות אהדת התקשורת האוהבת כל כך לשנוא את ביבי למחנה זה. מי שנהנו במיוחד מאהדת התקשורת משני עברי המתרס הפוליטי, היו גדעון סער מזה, ומרב מיכאלי מזה, 'המתנדנדים', שלא מעט בזכות החיבוק התקשורתי עברו את אחוז החסימה. ועוד לא הזכרנו, איך לא, את יאיר לפיד, איש תקשורת ותיק בעצמו, כוכב עיתונות, ומי שנחשב ידוען וחביב הקהל והעיתונאים.
לא פחות השפיע קמפיין הגוועלד על גיוס קולות נוספים, למפלגות מרצ, מיקס-העבודה וכחול לבן, שהעלו אותן על המפה הפוליטית, בניגוד לתחזיות הסקרים שלא יעברו את אחוז החסימה - מפלגות שחוץ מהקו האנטי ביביסטי והאנטי חרדי לא הציגו כל אידיאולוגיה. אבל את הפרחים ראשיהן חייבים דווקא לביבי שנוא נפשם חלוץ הקמפיין החתום על שמו. מנפלאות הפוליטיקה.
קשרים לא עושים כישורים
אך מעבר לסוגיית גודלן של המפלגות, אי-אפשר להתעלם משאלת כשירותם של המועמדים לראשות הממשלה לשאת בתפקיד כה תובעני ומחייב הדורש כישורי ניהול, מדינאות, דיפלומטיה וכלכלה.
האם שמעתם שאלוף בצה"ל יקדם טירון כושל לדרגות קצונה עד לצמרת האלופים? או האם שמעתם שמנהל עסק יקבל לעבודה איש ירוק חסר ניסיון שכשל בעבודתו היחידה? אז איך זה שאלופי צה"ל, אנשי תקשורת ופוליטיקאים ממליצים על ג'וניור לפיד הטירון, שכשל בניסיונו המיניסטריאלי כשר אוצר, לראשות הממשלה של מדינה מורכבת ומסובכת במישורים הפנים והחוץ מבחינה ביטחונית, מדינית, כלכלית, חברתית אתנית ועדתית?
היחיד שהוכיח את עצמו במבחן התוצאה ובמדד ההישגים בכל תחומי פנים וחוץ של המדינה, בדיפלומטיה, בביטחון, בבריאות ובכלכלה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו הוותיק, המנוסה, המבריק והמוכשר ביותר, חלוץ החיסונים בעולם והסכמי השלום עם מדינות ערב. כל השאר, עם כל הכבוד, הם שוליות שלא מסוגלים להיכנס לנעליו הענקיות של ביבי, לא יוכלו לספק את הסחורה ואין להם קבלות להציג לציבור.
העובדה שלפיד כעיתונאי ותיק הוא קמפיינר מצויין עדיין לא הופכת אותו לראש ממשלה טוב. שמתם לב איך הוא תופס פיק ברכיים כשהוא נקרא לדגל ראשות הממשלה? לא, אל תטעו, הוא לא ויתר לגנץ (שזו בדיחה בפני עצמה) על ראשות הממשלה, ומוכן לוותר ברוטציה על התפקיד הנחשק לבנט, מסיבות אלטרואיסטיות. כשמגיע עת פקודה ומבחן העשייה האיש פשוט נסוג מאימת התפקיד הגדול, ביודעו בתוך תוכו שהוא לא יכול להתמודד עם התפקיד המחייב הגדול בעשרות מידות ממנו, וממש לא תפור עליו.
נכון, הקנאה בביבי, תאוות השררה והכבוד, כדברי חכמינו, מעבירים אותו ואת מרעיו על דעתם. כי מה שהוא מסוגל בקושי הוא להביא שישה חיסונים בלבד - לעומת המיליונים של ביבי הקוסם. כי יותר מזה הוא לא יכול.
אין ספק שמינויו של לפיד לראשות הממשלה יהיה גול עצמי שיפגע לא רק בעצמו, אלא לא פחות יהיה הרה אסון למדינה כולה. המדינה היא לא גן משחקים, והמגרש הפוליטי הוא לא גן צעצועים, ואפילו לא משחק לגו של שברי ורסיסי מפלגות. זיכרו מדובר בעתיד המדינה! המדינה היא לא רולטה רוסית, כדי להפקיר אותה בידיים בלתי מיומנות.
נכון, הקנאי, כמיטב המסורת, מוכן שינקרו לו עין אחת, ובלבד לאויבו שתיים. אבל מקנאה לא בונים מדינה. לתשומת לב גנץ, סער, לפיד ושאר אזרחי ישראל מה'מחנה הנכון'.