במאי 1977, בעודי משמש כשליח עיתון הארץ בארצות הברית, קיבלתי הדלפה מירושלים כי בעוד שעתיים יודיע חיים יבין על "המהפך", מנחם בגין במקום יצחק רבין, הליכוד במקום העבודה. טלפנתי לבכיר בסטייט-דפרטמנט וסיפרתי לו על תוצאות המדגם שיתפרסמו תוך זמן קצר וביקשתי את תגובתו. הייתה שתיקה, הלם, עד שהשיב: "אני מקווה שהמדגם טועה".
אמריקה של הנשיא ג'ימי קרטר לא רצתה לראות את בגין על מדשאת הבית הלבן. לא הגבתי, אך בלבי אמרתי כי לא האמריקנים יקבעו לישראל מי יעמוד בראשה. לא נהיה כאחים אריסטובלוס והורקנוס למשפחת החשמונאים, שפתחו בשנת 63 לפני הספירה את שערי הארץ בפני הצבא הרומאי
1. גם כיום אני מחזיק בדעה, שישראל בלבד צריכה לבחור את הנהגתה, ולא גורם זר יהיה ידידותי ככל שיהיה. יש סיבות רבות להעביר את בנימין נתניהו מתפקידו, אבל הסלידה של מנהיגי העולם ממנו אינה אחת מהן.
אלא מה? על כל ישראלי לדעת מה הוא מחיר שלטונו. כאילו היה נציג המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית גרם ביבי נזק בל ישוער לישראל במעורבותו קלת הדעת נגד הנשיא ברק אובמה. הן נזק ביטחוני והן נזק מדיני. ביבי העצים את הנזק הזה בדרבנו את דונלד טראמפ להמיר הסכם רע עם אירן במציאות גרועה ממנה פי כמה וכמה. עתה הוא דחוי בבית הלבן של ג'ו ביידן בו פגע בעת ביקורו בישראל בשמשו כסגן הנשיא אובמה. חלק ממהלכיו מול אירן חמורים כשלעצמם, ומזיקים לישראל בוושינגטון. הוא כישלון מדיני שלא היה כמותו מאז כיהן בראשות הממשלה משה שרת.
סנטורית בעייתית לישראל אך חשובה מאוד כאליזבט וורן ממדינת מסצ'וסטס לא הייתה מדברת על ביבי בלשון כה בוטה אלמלא ידעה כי צלילי נאומה בוועידת J STREET יערבו לאוזניו של הנשיא ביידן. אחזור למנוע אי-הבנה: העויינות של ביידן לבנימין נתניהו אינה סיבה להדיחו אלא מעשיו והתנהגותו ואנוכיותו ואישומיו הפליליים ואישומיו שאינם מגיעים כדי פליליות. אך כל ישראלי נאור חייב להביא בחשבון כי ביבי הפך אבן נגף, או אם תרצו אבן ריחיים, על יחסינו עם החשובה במעצמות העולם.
