1. קריצה חוזרת לדו-מפלגתיות
כאשר מקשיבים לחלקים מנאומו של הנשיא ג'ו ביידן בקונגרס (29.4.21), קשה לדעת שהקונגרס תקוע במבוי סתום – כותב אהרון בלייק, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט. למרות שאף רפובליקני לא תמך בתוכנית הסיוע שלו, ביידן יצר רושם כאילו היא אושרה פה אחד. הוא גם העניק לכולם, כולל כולם, את הקרדיט על הצלחת מבצע החיסונים.
הייתה זו טקטיקה רטורית מעניינת. מעבר לקריאה לרפובליקנים לתמוך בכמה מגבלות בתחום הנשק, ביידן לא הקדיש זמן של ממש לאופוזיציה. ואפילו הקריאה הזאת נעשתה בטון כמעט מתנצל, כאשר הוסיף לנוסח הכתוב: "תראו, אני לא רוצה להתעמת". אגב, גם המילים "כולכם" לא הופיעו בנוסח הכתוב. כמה היבטים של הקורונה היו מדי פעם אל-מפלגתיים, אבל לא בנשיאותו של ביידן. הוא נראה כמעט מעמיד פנים שזה כך, כאשר הציע לרפובליקנים שישמח לחלוק איתם את הקרדיט אם ישתפו פעולה.
2. סין במוקד
סדר היום של ביידן מנצל את הפלת כמה מן החומות המפלגתיות בידי דונלד טראמפ, והדבר בולט במיוחד במדיניות כלפי סין. הוא אמר: "אין שום סיבה שלהבים לטורבינות רוח לא ייבנו בפיטסבורג במקום בבייג'ינג". ביידן התייחס פעמיים לשיחתו עם הנשיא שי ג'ינפינג, ותיאר את סין כיריב שחייבים להתמודד איתו, אם כי בדרכים שונות מאלו של טראמפ.
שי רוצה להפוך את סין למדינה החשובה ביותר בעולם, הבהיר ביידן. הוא ושליטים סמכותנים אחרים חושבים שדמוקרטיה אינה יכולה להתחרות בהם במאה ה-21 משום שלוקח לה יותר מדי זמן להגיע להסכמות. כדי לנצח בתחרות על העתיד, צריך להשקיע סכומי עתק במשפחות ובילדים – טען ביידן. לדבריו, יריביה של ארה"ב סבורים שהיא אינה יכולה להתגבר על השקרים, הכעס, השנאה והפחדים. במילים אחרות: רוצים להתמודד עם סין? תשכחו ממלחמת הסחר ותעבירו את התוכניות שלי.
3. להוציא הרבה כסף
ביידן הציע בנאומו הוצאות עתק, אך כאלו המתמקדות בעיקר בנושאים חיוניים להם יש תמיכה דו-מפלגתית ניכרת, ולא כאלו המזוהים עם הליברלים. אבל הנאום גם הציג נשיא שפחות ופחות אכפת לו שייחשב לליברל קיצוני. בעוד הקונגרס עודנו דן בתוכניתו להשקיע 2.3 טריליון דולר בתשתיות, ביידן מציע להשקיע 1.8 טריליון דולר בחינוך ורווחה. יחד עם חבילת הסיוע לקורונה בסך 1.9 טריליון דולר, מדובר בתוכניות של 6 טריליון דולר ב-100 הימים הראשונים.
יש לחכות ולראות כמה מכל זה ימומן בפועל ולא באמצעות הגדלת הגרעון. ביידן קורא להעלאות מס על העשירים והחברות, לצד מימון לרשות המיסים לשם העמקת הגבייה. ברור שהוא מציע הרחבה של הממשלה בממדים שלא נראו עשרות שנים. במשך שבועות פורסמו ידיעות על כוונתו של ביידן שלא לשחק על בטוח ועל כך שהוא מעודד מהתמיכה הנרחבת בתוכנית הסיוע לקורונה. אבל גם לשביעות הרצון הציבורית מהגדלת ההוצאות יש גבול, מדגיש בלייק.
ההצעות גם מציבות אתגר בפני הרפובליקנים. המספרים אינם לטובת ביידן, כאשר בסנאט יחסי הכוחות הם 50-50 והוא צריך 60 קולות כדי להעביר חקיקה. ציניקנים יאמרו שהוא מעלה הצעות פופולריות שלא יעברו, כדי שיוכל להטיל את האשמה על הרפובליקנים. אבל מכל מקום, הנאום שרטט את גבולות מאבקי החקיקה בשלוש השנים הבאות, והנושא המרכזי יהיה כמה הוצאות יהיו האמריקנים מוכנים לבלוע בנוסף לטריליונים שכבר הוצאו למאבק בקורונה.
4. נקבעו התנאים לוויכוח על המס
ביידן ייחד חלק משמעותי מנאומו להגנה על הצעתו להעלאת מיסים, ואמר שוב ושוב שהן לא יפגעו באיש מלבד העשירים. ההעלאות יגעו רק ב-0.3% מהאמריקנים, הצהיר. "כאשר אתם שומעים מישהו שאומר שאינו מוכן להעלות את המיסים על העשירים, תשאלו אותו על מי הוא כן מוכן להעלות". הוא הזכיר, כי שיעור המס השולי המירבי המוצע – 39.6% - הוא זה ששרר בתחילת כהונתו של ג'ורג' בוש הבן.
החזרה הזאת הייתה מכוונת. ביידן יודע שהוא יכונה "מעלה מיסים". ברצונו לוודא שהוא מדבר משלב מוקדם ולעיתים קרובות על כוונותיו – הבטחה שכעת יצטרך לממש – ולאתגר את הרפובליקנים להתמודד עם הנקודה הזאת במישרין, לנוכח הסקרים המלמדים שהאמריקנים תומכים בהכבדת הנטל על העשירים.
