גנץ הטווס
שמתם לב למגלומן בני גנץ, המסתובב כמו טווס נפוח מגאווה מאז מינויו הכפוי כשר משפטים, בחסות הרועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ששכח את מעמדו הצנוע כיועץ בלבד, ללא כל סמכויות אכיפה על ראש הממשלה, ובחסות מפלגת סלאח א דין (ככינויו המיתולוגי של בג"ץ בפי ברדוגו).
גנץ, מפר הבטחות סדרתי, עם שמחת עניים של 8 מנדטים בלבד, שגם אותם השיג בזכות שנאת ביבי, מיטב היועצים מכספי ענק של מימון מפלגות על חשבון הקופה הציבורית (איך לא), וקמפיין הגוועלד מבית היוצר של שנוא נפשו ה'ארדואן' ביבי (זוכרים את שלטי החוצות הענקיים של ביבי בדמות ארדואן?), ולא בזכות כישוריו או הישגיו.
כעת הוא מדלג מאולפן לאולפן, וכנחתום המעיד על עיסתו הריקה הוא מתפאר בדיוק כמו לפני שנתיים שרק הוא ראוי להיות שר משפטים, שר תקשורת (השלם את הרשימה) וכמובן הוא המועמד המתאים ביותר לכבוש את כס ראש הממשלה שיציל את המדינה. והכל למען טובת המדינה, ולא חלילה למען הכיסא הנחשק, הכבוד המיוחל ושוד הקופה הציבורית בממשלה הפריטטית הענקית - בנוסח שר פלוס לכל ח"כ והטבות אישיות מפליגות מכספי משלם המיסים - שהייתה לגיבנת כבדה על גב הממשלה. אתם שומעים טוב?
תזכורת
אז הנה תזכורת מפי חכמינו ז"ל בפרקי אבות עם פניני החוכמה שנכתבו לפני כ-2,500 שנה, אך נראה כאילו נתפרו ממש לימינו אנו עם ניחוח אקטואלי טרי ורענן היישר מהתנור הפוליטי:
"הוו זהירים ברשות, שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמן; נראים כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו" (אבות ב). ואידך זיל גמור.
