את התופעה המגונה של התחמקות מאחריות פגשתי כבר בתיכון. תלמידי י"ב נהגו לערוך כל שנה לציון סיום לימודיהם סיבוב מכוניות (רונדו) סביב מבנה בית הספר, כל אחד עם המכונית של הוריו. לנו, כיתה י"א הליצנית של השכבה, היה מנהג תואם בטקס זה, להשליך על החוגגים שקיות מים מחלונות הכיתה בקומה השלישית, כתרומתנו להגברת השמחה.
אחד החברים שלנו נסחף בהתלהבות הכללית, לקח שקית פלסטיק גדולה במיוחד, מילא אותה במים והשליך אותה למטה על שיירת המכוניות. בהתאם לחוקי מרפי, השקית נחתה הישר במרכז השמשה הקדמית של מכונית מוסטנג שחורה ונוצצת. שמשת המכונית נסדקה לכל רוחבה ברשת שדמתה לקורי עכביש וחדלה להיות "כשירה לנהיגת אדם".
צהלות השמחה בקומה השלישית התחלפו חיש מהר בהלם, ואז זה קרה: חלק מהתלמידים החלו מיד להפעיל את כישוריהם המשפטיים ותפרו לעצמם אליבי וטיעוני הגנה שונים, כגון: לא ידעתי, לא ראיתי, לא הסכמתי, הייתי בכלל בקצה השני של הכיתה וכו'. את כבוד הכיתה הצילה קבוצת תלמידים אחרת, שהתייצבה כאיש אחד מאחורי המשליך האומלל, שהחל להבין את חומרת ההסתבכות. תלמידים אלה שידרו מיד לחברם: כולנו עשינו זאת וכולנו ניקח את האחריות; ואכן תרמנו מדמי הכיס הדלים שלנו כדי לשלם את הנזק הכבד שנגרם לשמשה היקרה.
אל מול תופעת ההתנערות מאחריות, קיימות דוגמאות הפוכות ומעודדות של נטילת אחריות גם אם הדברים לא נוחים ולא נעימים, והם אף פעם לא נעימים, כי הם נקשרים בדרך כלל לאסונות ולכישלונות. לעיתים הם גם כרוכים בתשלום מחיר אישי כבד. זכורה לנצח הפקודה המכוננת של המ"מ שמעון אלפסי בקרב הקסטל במלחמת העצמאות, קרב שבו גם נהרג לצערנו: "הטוראים ייסוגו, המפקדים נשארים לחפות"! פקודה זו מהווה מאז את הבסיס לעיקרון הפיקודי של צה"ל, ה"אחרי"!
זכורה גם התייצבותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שהודיע: "אני אחראי"! מיד אחרי הניסיון שכשל לשחרור החייל החטוף נחשון וקסמן. ראויה עוד לציון התפטרותו חסרת התקדים של מפקד סיירת מטכ"ל עמוס בן אברהם לאחר התייבשותם למוות של שני לוחמים בתרגיל ניווט בדרום. למרות שהיה מרוחק מן האירוע הטרגי מרחק רב, גם גאוגרפית וגם בשרשרת הפיקוד, נטל על עצמו באופן אישי את האחריות. כעת, בעקבות האסון במירון, התייצב ניצב שמעון לביא מפקד המחוז הצפוני של המשטרה ולקח על עצמו מיידית את מלוא האחריות.
חוסר הגינות
אנשים אלה, בהתנהגותם, היוו מופת למאפיין הנעלה של מנהיגות: האחריות. תכונה זו בולטת עתה במיוחד על-רקע התחמקותם מן השטח ומן המצלמות של פוליטיקאים שהתהדרו, רק כמה ימים קודם לכן, בהישגם הגדול להדוף או לבטל כל מגבלה על החגיגות במירון, למרות האזהרות וההתרעות של גורמי המקצוע.
זלזול בשלום הציבור מול סכנות הקורונה והצפיפות תמורת השגת נקודות במגרש הפוליטי, מכונה פופוליזם זול. הפופוליזם הזה שהסתיים כאן באסון, נמשך עכשיו בהתחמקות מאחריות של אותם המנהיגים ממש, כדי שלא יאבדו חלילה בעיני הציבור את אותן הנקודות שאולי נרכשו בהתנהגותם לפני האסון. זה כבר לא רק חוסר אחריות; זה גם חוסר הגינות. מי שמתחמק מאחריות, מעיד על עצמו למעשה, שאין לו יושרה להודות באחריותו ואין לו כבוד כלפי הציבור שאותו הוא משרת, ואולי אפילו כלפי עצמו, והוא מוסיף חטא על פשע ביחס לחובתו הציבורית. הגינות, כזכור, היא כבוד, יושר והתחשבות בהתייחסות לזולתך, או לציבור שאותו אתה מנהיג, מבלי לנצל חולשות או מצוקות.
הגינות של מנהיג מתבטאת בין היתר, בלקיחת אחריות מלאה ושלמה לרווחתו של הציבור שאותו הוא מוביל. אחריות, כפי שגם מעיד שמה, היא מאלף ועד תו. היא משתרעת על כל המתרחש בתחום או במסגרת שהמנהיג מופקד עליהם ולכן גם נקראת אחריות כוללת או אחריות מיניסטריאלית. אחריות כוללת של מנהיג לתאונה שהוא היה חלק ממקבלי ההחלטות לגביה, קיימת תמיד. משמעותה המעשית של אחריות זו בטרם התאונה, היא מניעת התאונה. לאחר התאונה, משמעותה היא תיחקור התקלות, תיקון הליקויים ומניעת התאונה הבאה. התנאי לכך הוא נכונות אמיצה מצד המנהיג ליטול פומבית את האחריות, מה גם שהייתה שלו מלכתחילה. כבר נאמר "להצלחה אבות רבים, אבל הכישלון יתום". ערכי ההגינות והיושרה מחייבים לקבל את האחריות גם במקרה של כישלון; במקרה של הצלחה - זו לא חוכמה. וערך כידוע נמדד במחיר שאתה מוכן לשלם עליו.
בהילולה במירון ראינו מנהיגות שלא אומרת אמת לציבור בעניין הסכנות, אינה מתחשבת בו ואינה מכבדת את בטחונו, ואולי גם מנצלת את כמיהתו לחגוג ולשמוח ללא הגבלות. מנהיג שחוטא לחובתו להציב גבולות בפני הציבור כשהדבר דרוש, גם אם גבולות אלה אינן לרוחו של אותו הציבור, לא רק מפנה עורף לאחריותו, אלא גם לא מבין הגינות מה היא. אין פלא, אפוא, שאין לו גם האומץ להתייצב בהגינות ולקחת אחריות אחרי שמתרחש אסון.
אך מה נתפלא על שרים וחכים, לאחר שאפילו בהצהרת האמונים שלהם בכנסת, מול פני האומה, לא היו מוכנים להתחייב למלא את תפקידם באמונה ובהגינות (סקר מכון גיאוקרטוגרפיה עבור המרכז לקידום ההגינות בישראל, יולי 2020)? האם אלה המנהיגים שיכולים להשמיע את הקריאה המנהיגותית "אחרי!"? בתום ימי האבל הכבד על קורבנות האסון, ראוי שניתן את הדעת על מקומן של האחריות וההגינות בהתנהגותנו שלנו, ועל אחת כמה וכמה בהתנהגותם של אלה המבקשים להיקרא מנהיגינו.
