ביום בו נולד הגארדיאן במנצ'סטר, 5 במאי 1821, התרחש סיפור גדול באי נידח באוקיינוס האטלנטי, מרחק של 7,700 ק"מ: נפוליאון בונפרטה מת בסנט הלנה. אבל נדרשו שבועות עד שהידיעה הגיעה לאירופה – מה שמלמד עד כמה העולם השתנה בשתי המאות הללו. העולם היה בראשיתה של המהפכה התעשייתית, צ'רלס דיקנס היה בן תשע, משטרת המטרופוליטן בלונדון הוקמה שמונה שנים מאוחר יותר, גמר הגביע האנגלי הראשון היה במרחק של כמעט יובל. אבל הנושאים לא השתנו: פוליטיקה ותחבורה, ספרות ופשע, ספורט ועבודה.
מבין 100 החברות המרכיבות את מדד פייננשל טיימס, רק שש היו קיימות ב-1821. מבין החברות הגדולות בעולם ב-1912, עד 1995 פשטו את הרגל 29%, עוד 48 נעלמו כישויות עצמאיות ורק 28 היו גדולות יותר מאשר בנקודת ההתחלה. כל זה – מתגאה הגארדיאן – הופך אותו למשהו באמת יוצא דופן: עסק שלא נעלם, לא נמכר ולא התמזג לתוך עסק גדול יותר.
1821 לא הייתה הזמן המתאים ביותר להשיק עיתון. בריטניה היה ברובה חברה חקלאית ומלחמות נפוליאון גרמו למיתון חמור בענף זה. אלו היו זמנים קשים גם למטוויות הכותנה. חיילים משוחררים התקשו למצוא עבודה. לא היה מודל עסקי ממשי לעיתונאות רצינית וחוקרת. אבל הגארדיאן נהנה תמיד ממותג חזק ונאמנות קוראים, נכסים חיוניים להתגבר על מהמורות קשות. ותמיד היה לו מעמד ייחודי: הוא היה במנצ'סטר כאשר כל העיתונים היו בלונדון, הוא היה בדרך פרינגדון כאשר כולם היה ברחוב פליט, הוא היה שמאלי כאשר כולם היו ימניים.
בניגוד לעיתונים אחרים, הגארדיאן מעולם לא היה בבעלותו של מיליארדר כלשהו, אבל בכיריו אומרים שמבנה הבעלות הייחודי שלו תרם לקיומו הממושך. "הבעלות של נאמנות סקוטית מאז 1936 מאפשרת לנו לקבל החלטות לטווח הארוך, למשל: לראות את המהפכה הדיגיטלית כהזדמנות ולא רק כאיום", אומרת העורכת הראשית, קתרין ויינר. "הבנו שאנחנו ארגון שחשוב לו לספק עיתונאות לקוראינו, לא ארגון שמדפיס עיתונים – וזה הבדל חשוב".
מובן שהגארדיאן אינו העיתון היחיד השורד מאות שנים. הטיימס מופיע מאז 1785, הספקטטור יוצא לאור מאז 1823, ועיתון-האח של הגארדיאן, אובזרבר, הולך אחורה עד 1791. ותק אינו מבטיח רווחיות. עיתון, כולל גארדיאן ואובזרבר, עמדו לעיתים על סף סגירה. בשנת 1971, במאמר לרגל יום הולדתו ה-150 של העיתון, הודה העורך הראשי דאז, אליסטר הת'רינגטון, שהמעבר ממנצ'סטר ללונדון בשנות ה-50 היה קשה. הניסיון לפעול בחסכנות היה הטעות הקשה ביותר של העיתון לאחר מלחמת העולם השנייה.
לאורך רוב שנותיו, קיומו של הגאדריאן – כמו של יתר העיתונים – נעזר בהעדר מהפכות טכנולוגיות. דרך ההדפסה השתנתה, אבל המודל העסקי הבסיס – לאסוף חדשות, להדפיס חדשות ולמלא את החללים במודעות – נותר זהה. הרדיו והטלוויזיה יותר סייעו מאשר הפריעו. אבל המהפכה הדיגיטלית הכריחה את כל העיתונים לבחון מחדש את המודלים העסקיים שלהם. מבחינת הגארדיאן, מימוש השקעתו בקבוצת טריידר מדיה, העניקה ביטחון כספי.
"יש עדיין סיכון רב, אבל למעלה מ-60% מהכנסות הגארדיאן הן מהדיגיטל ומגיעות בעיקר מהקוראים שלנו", אומרת ויינר. "בסופו של דבר, העקרונות שלנו היו ונותרו ברורים: יושר, יושרה, אומץ, הוגנות, תחושת חובה לקוראים ולקהילה; הכיוון שלו תמיד ייקבע משיקולים מערכתיים; והעקרונות באים לפני הרווחים. יש לנו שורשים, יש לנו עקרונות, יש לנו פילוסופיה, יש לנו ערכים. אנחנו יודעים מי אנחנו".
העורך הראשי לשעבר, אלן רוסבריג'ר, מוסיף: "אם רופרט מרדוק היה מסתכל על הגאדריאן, קרוב לוודאי שהוא היה אומר שזה עסק מחורבן שאיש לעולם לא יעשה בו כסף. אבל הנה אנחנו, 200 שנה מאוחר יותר, יש לנו מיליארד ליש"ט בבנק והעסק נראה טוב". האם הגארדיאן ישרוד עוד 200 שנה? "הסיכויים שלו הם כמו של כל אחד אחר".
