לא מוסרי להתנכל לתושבי שיח ג'ראח (ב)

טעויות רבות התנקזו למהומה, הנושאת את השם שייח ג'ראח. פלשתיני שבידו שטר טאבו, המוכיח בעלות על בית בלבה של ירושלים או בצפונה של תל אביב, החוק מונע ממנו את זכותו לדרוש השבת רכושו. ההליכים המשפטיים נעולים בפני ערבי, כדי שיוכל להניח בפני מערכת המשפט את שטר הטאבו שבידיו ולממשו. ההליכים המשפטיים פתוחים בפני יהודי, המבקש להניח את שטר הטאבו שבידיו בפני מערכת המשפט ולממשו. יהודים, שבידיהם שטרי טאבו המוכיחים בעלות על קרקעות ובתים בשכונת שיח ג'ראח, זכותם לממש בעלות. יש להם זכות להוציא צווי פינוי למשפחות פלשתיניות מבתים, בהם הן גרות כבר למעלה משבעים שנה. זה משתלב במגמה להפוך לשכונה יהודית את השכונה הערבית הנושקת להר הצופים, לשכונה האמריקנית. לגבעה הצרפתית ולשדרות בר לב. למרבה הצער, ביחסם הנוקשה לערביי שיח ג'ראח מוכיחים, החוגים המבקשים לנשלם מבתים בהם הם גרים כבר למעלה מ-70 שנה, כי הם שכחו את מורשתו של אברהם אבינו, שהונחלה לנו בספר בראשית פרק כ"ג. אברהם אבינו נוהג כלפי אדם, שנולד בארץ כנען, הגם שאינו מבני ישראל, כמי שיש לו אותן זכויות על רכוש קרקעי כפי שיש לו - "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, תְּנוּ לִי אֲחוּזַת קֶבֶר" (בראשית כ"ג, 4). אברהם אבינו נוהג במלוא הכבוד לאנשים שנולדו בארץ הזו, גם אם הם אינם מבני ישראל. הוא לא נופף בזכויות הטאבו השמימיות האלוקיות, המעניקים לו בעלות קרקע מוחלטת, כפי שמשתמשים חוגים רבים במערכת הפוליטית בישראל, הנאחזים בהבטחה האלוקית, שהארץ הזו ניתנה לאברהם ולזרעו עד עולם.

רימון תחת כסא גלגלים

אל מול הבתים בשכונת שיח ג'ראח מהם מבקשים המתנחלים לפנות את המשפחות הפלשתיניות, הקים בשבוע שעבר חבר הכנסת איתמר בן-גביר אוהל, בו הכריז על פעולת התגרות, בקביעתו שבאוהל פועלת לשכתו הפרלמנטרית. ביום ששי התבשרנו בבשורה חיובית, שאיתמר בן-גביר הבין, שזו פרובוקציה מיותרת וקיפל את אוהלו, מה שלא מנע מחסידיו להתנכל לקבוצות מתפללים מוסלמים, ואף אחד מחסידיו התיז על המתפללים גז מדמיע. מצערת התמונה, שראיתי ברשתות החברתיות. זו תמונה של אירוע שהתרחש דקות לפני סיום צום רמדאן. בתמונה רואים שוטר מג"ב צעיר מתקרב אל קהל פלשתיני תוך כדי שהוא מנופף באיום ברימון הלם, ולפתע הוא משליך אותו בתנועת כדורת אדישה אל בין רגליהם. הרימון מתפוצץ בין כיסא גלגלים של ילדה פלשתינית קטנה הנמלטת בבעתה. מצער, שמפקדי משטרת ישראל לא מצאו דרך אחרת להתמודד עם גילויי המחאה הפלשתינית אלא ברימוני הלם, אלות ואגרופים בהר-הבית. מצער לראות סרטונים, המתעדים פחד של ילדים מרימוני הלם, שמשליכים שוטרים הפורצים להר-הבית. חוזרות ונשנות התמונות בהן נראו שוטרים משליכים רימוני הלם וילדים צורחים ונמלטים בבהלה. הסרטונים צריכים לספק חומר למחשבה להנהגה הפוליטית, שנתנה את ההוראה לנקוט יד קשה ולא לבחול בשום אמצעי כולל רימוני הלם. התמונות מציגות לנו המוני צעירים פלשתינים נעדרי כל פחד וחשש לצאת בגלוי נגד השוטרים שעלו להר-הבית ולהתעמת איתם. האלימות המשטרתית יצרה מציאות חדשה. מעתה הנהגת המאבק בשיח ג'ראח ובהר-הבית עברה לידי המוני הצעירים והיא נשמטה כמעט לחלוטין מידי ההנהגה הפוליטית. בנימין נתניהו מצד אחד ומחנה השינוי יכולים לחזר כל אחד בדרכו אחרי ההנהגה הפוליטית של הציבור הערבי, אך למעשה מי שקובע את ההתרחשויות הם הצעירים. בצער אני מציין בסיום המאמר, שבאירועי שיח ג'ראח והר-הבית הצליחה משטרת ישראל להעלות אותנו על שרטון, בו ההידברות שלנו עם הפלשתינים היא בשפה אלימה חסרת מעצורים ולא בשפה ובדרך, בה ביקש להנחיל לנו אברהם אבינו בספר בראשית פרק כ"ג, שבעת משא-ומתן עם בן הארץ הזו אנו פוגשים אותו בפסוק י"ב: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ".