ההשוואה ביו גל האלימות הנוכחי (מאי 2021) בירושלים לגל תקיפות הסכינים בעיר בשנים 2015-2016 מצביעה על הבדלים מהותיים. ההתעמקות בהם מניבה תובנות והמלצות לפעולה עבור הצד הישראלי.
ההבדל הראשון נוגע להיקף הגורמים שנוטלים חלק באירועים האלימים מהצד הפלשתיני. אם בגל הסכינאות נטלו המזרח-ירושלמים על גבם בלבד את "נס המאבק" והפלשתינים של יו"ש ועזה הצטרפו למאבק בשלב מאוחר יותר, הרי שב-2021 יש מעורבות פעילה של כל חלקי התשבץ הפלשתיני מראשית הדרך - ירושלמים, תושבי יו"ש, עזתים וערבים אזרחי ישראל.
הבדל שני בולט הוא הרחבת הזירות בעימות הנוכחי. הצד הפלשתיני פועל באורח בו-זמני - ירושלים, עזה, יו"ש, היישובים הערביים והמעורבים בתוך ישראל. נראה כי אנו עדים לאסטרטגיה פלשתינית חדשה של העצמת חיבוריות וזיקה בין זירות הפעולה, והרחבת היקף זירות העימות בו-זמנית. הגל של 2015-2016 התמקד בעיקרו בזירה הירושלמית.
הבדל מרכזי שלישי נוגע להיבט הארגוני. הגל של 2015-2016 היה מאופיין בעיקר על-ידי טרור יחידני. לעומת זאת, כיום מעורבותה של חמאס כמובילת האירועים היא ברורה וניכרת. בולט בהקשר זה הוא הירי שבוצע ב-10 במאי (יום ירושלים) לעבר היישובים הסמוכים לירושלים על-ידי אנשי חמאס כהמשך לאולטימטום שהציב הארגון לפינוי כוחות המשטרה מהר-הבית ושייח ג'ראח.
מאפיינים חדשים אלו של גל האלימות הנוכחי - ריבוי גורמים פעילים בצד הפלשתיני; חיבוריות ויצירת זיקה הדוקה בין זירות פעולה שונות; הרחבת מספר זירות העימות בפריסה רחבה ובו-זמנית וקיומה של יד מכוונת ארגונית מצד חמאס - כל אלו מלמדים, כי דפוס הפעולה הפלשתיני ביחס לירושלים השתנה. לאור שינוי טיבו של האתגר, יש לאמץ דפוסי מדיניות, חשיבה ופעולה עדכניים מהצד הישראלי.
כיצד לפעול בירושלים
עידכון המדיניות הישראלית המוצע נוגע לזירת הפעולה הירושלמית ולזירת הפעולה הכלל-פלשתינית על כלל מרכיביה, כולל גם ערביי ישראל. במעגל הפנים-ירושלמי מוצעים שלושה כיווני פעולה:
1. בידול בין שכונות ואזורים בתוך מזרח ירושלים עצמה, המורכבת מ-19 שכונות. יש לנקוט יד קשה ביחס להתפרעויות בשכונות שבהן יש אלימות, ובאותה עת לשדר "עסקים כרגיל" ביחס לשכונות שבהן השקט נשמר ואף לתגבר בהן את העשייה החברתית-תרבותית בלילות רמדאן, כדי לצמצם היבטי שוטטות של צעירים. תושבי מזרח ירושלים בוחנים פעמים רבות את הנעשה בשטח בהשוואה בין-שכונתית. בידול זה בין שכונות יאפשר לגדוע מוקדם ככל האפשר סחף של כלל שכונות מזרח ירושלים (על 350,000 תושביה) לכיוון של עימות והסלמה.
2. הגדלת מחיר ההפסד מפורעי חוק באמצעות שילוב של מרכיבי אכיפה משפטיים-כלכליים להעצמת ההרתעה. כלי שהוכח כיעיל ומרתיע במאורעות הגל הקודם היה השתת עלויות הנזקים שנגרמו לרכבת הקלה על פורעי חוק צעירים משועפט.
3. הגברת השיח האינטימי להרגעת הרוחות עם ראשי ועדי סוחרים ממזרח ירושלים. לוועדי סוחרים אלו יש קשר ישיר מול גורמים בצד הפלשתיני והירדני, כמו גם מנהיגות צעירה ברחוב המזרח ירושלמי (ניסיוני מעיד כי הם השותף היעיל ביותר להרגעת הרוחות.)
במעגל הכלל-מערכתי נראה, כי אל מול החיבוריות שיצרו הפלשתינים יש להציג גם חיבוריות בין-ארגונית ישראלית בכל הנוגע לדפוס הפעולה של המערכת המדינית-ביטחונית והעירונית. סנכרון ותיאום הדוק יותר של מעגלי הפעילות הביטחוניים והאזרחיים, בדגש על מאמצי ההסברה (שבהם נראה כי בשלב זה ידו של הצד הפלשתיני על העליונה), יוכלו להביא תוצר איכותי יותר. מוצע שמטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה יפעיל צוות עבודה משותף בשילוב עם אנשי שב"כ, מל"ל, משטרה, משרד החוץ, צה"ל והעירייה לתיאום מסרים בנושא, כדי לשפר את המאמץ ההסברתי.
כיצד לפעול מול הפלשתינים
עידכון מוצע נוסף נוגע לאורח ההתמודדות של המערכת הישראלית ביחס לאתגר הפלשתיני על שלל מרכיביו. החלוקה בגופי המחקר הביטחוניים והמדיניים נוטה להיעשות על-פי חלוקה מוגדרת של זירות מחקר גאוגרפיות, או לחלופין התמחות מקצועית בארגון פלשתיני זה או אחר, או בנעשה בקרב הרחוב הפלשתיני. יחידות שונות בשב"כ ובמשטרה עוסקות בנעשה בקרב הערבים אזרחי ישראל וערביי מזרח ירושלים. יחידות אחרות במשטרה, בצה"ל ובשב"כ עוסקות בנעשה בקרב ערביי יו"ש, וכך הוא המצב בנוגע לערביי עזה. למעשה, גל הטרור הנוכחי קורא תיגר משמעותי על יעילות המבנה המחקרי הקיים.
האתגר המרכזי למערכת הישראלית מצוי דווקא ביכולת ליצור שילוביות, הן ברמה הבין-ארגונית והן בכל הנוגע למחקר הזירות הגאוגרפיות השונות והזיקה ביניהן. המפתח לפתרון נמצא בשיח ההדדי הבין-ארגוני ואף הפנים-ארגוני בין זירות המחקר הגאוגרפיות. היכולת הנדרשת להתמודדות עם האתגר היא בראש ובראשונה ביצוע אינטגרציה של ניתוח כלל המגמות וזרמי העומק בצד הפלשתיני, ובכלל זה בקרב ערביי ישראל. המל"ל עשוי להוות גוף מתאים ליצירת מסגרת מובנית לאינטגרציה המוצעת כאן.
באשר לממד המדיני: מאורעות מאי 2021 בירושלים יצרו היפוך מגמה, ייתכן שקצר מועד, לרוח שנשבה מהסכמי אברהם. הסכמי אברהם יצרו בידול ואף עימות בין חלק ממדינות ערב, אשר חתמו הסכמי שלום עם ישראל ללא כל תמורה מדינית נראית לעין מהצד הישראלי, לבין הפלשתינים. באמצעות המאורעות האחרונים הפלשתינים משיבים את עצמם, ולו לזמן מועט, אל חיק הקונצנזוס הערבי והאיסלאמי. זאת תוך שימוש בקלף הזהותי החזק ביותר - הר-הבית ומסגד אל-אקצה.
במובן זה, המאורעות מצמצמים במידת מה את היכולת של ישראל ובעלות בריתה החדשות מהמפרץ לקיים יחסי גומלין "כאילו אין פלשתינים", ומעצימים את הצורך בהעמקת ערוצי השיח במשולש ישראל, המפרציות והפלשתינים (רש"פ). השיח הזה מחייב הענקת קשב רב יותר מבעבר לאמירותיה ועמדותיה של הצלע הפלשתינית במשולש.
לבסוף, המאורעות האלימים האחרונים מהווים, בין היתר, פועל יוצא של העמקת החדירה הזרה של גורמים איסלאמיסטים, בהובלת טורקיה, אל מזרח ירושלים. חדירה זו מבקשת לעצב את דמותם של צעירי מזרח ירושלים בצבעים איסלאמיים מובהקים יותר. שיתוף הפעולה העמוק הקיים בין גורמי האיסלאם הפוליטי - רג'פ טאיפ ארדואן, השייח הירושלמי עכרמה צברי ושייח ראיד סלאח - השפיע עקב בצד אגודל על זרמי העומק במזרח ירושלים. הצעיר המזרח ירושלמי נעשה אדוק יותר בדתו ומחויב להגנה על אל-חרם אל-שריף (הר-הבית) ומסגד אל-אקצה.
המאבק בחתרנות זרה זו מצריך הן מעקב תדיר של גורמי משפט, ביטחון ומדיניות חוץ אחר פעולות בלתי חוקיות המתבצעות על-ידי גורמים זרים במזרח ירושלים, והן העצמה של הפעולות האזרחיות מהצד הישראלי באופן שיספק מענה חלופי איכותי לשירותים האזרחיים בתחומי הרווחה, החינוך והתרבות שמציעים הגורמים האיסלאמיסטים לנוער המזרח ירושלמי. פעילות "דעווה" (הטפה דתית איסלאמית) תמימה זו זורעת את הזרעים למחאה האלימה על-רקע דתי נגד כוחות השיטור הישראלים בפרט, ונגד יהודים ככלל ברחובותיה של ירושלים. הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם אתגר זה היא העצמת והרחבת החלופה הישראלית של מתן השירותים על-ידי העירייה ומשרדי הממשלה בעיקר בתחומי עיצוב התודעה, כגון תרבות, רווחה, חברה, נוער וחינוך.
