לבי עם המפכ"ל יעקב שבתאי, אשר נאלץ לפרק את הפצצות המתקתקות שהותיר אחריו המפכ"ל הקודם, ועוד לעשות זאת תוך כדי תנועה ותחת אש. הביקורת הניטחת על ראשו של המפכ"ל החדש הנמצא בתפקידו מספר חודשים בלבד, מעידה על אי-הפנמה של אופי המשימות מולן ניצבת המשטרה ברגעים אלו ממש. שבתאי המג"בניק הוא בדיוק האדם הנכון, בזמן הנכון, להתמודד עם הבעיה שמשטרת ישראל השתדלה להעלים ממנה עין כל אותן השנים: שלטון הצללים החמוש שהשליטו הערבים בערים המעורבות.
כידוע, חזונו הגדול של המפכ"ל הקודם היה קידומה של תפיסת ה"שיטור הקהילתי". כתבתי רבות באתר זה על תחלואי שיטת השיטור הנבזית והאפלה הזו, שתוצאותיה הרות האסון מתבררות רק כעת. דוקטרינת שיטור זו מגדירה את הקהילה כאחראית לבצע את משימות השיטור שלה עצמה באמצעות ארגוני מתנדבים מתוך הקהילה, ולפעול, תוך מינימום פיקוח והתערבות של מוסדות השלטון, למיגור גורמים בלתי-מסתגלים המאיימים על מרקם החיים התקין. הרציונל העומד מאחורי השיטה היה פשוט: חרדים יהיו שוטרים בשכונות חרדיות, ערבים יהיו שוטרים בכפרים ערביים, מתנחלים ישמרו על הסדר בהתנחלויות. כך תוכל המשטרה להתמקד ב"פשיעה חמורה", דהיינו, הערכת טיב הסיגרים שראש הממשלה נוהג לעשן (בהזדמנויות הנדירות שיש לו פנאי לכך), והשמפניה שהוא לוגם. ומה יקרה בערים מעורבות? האם ערבים ויהודים יסיירו יחדיו ברחובות? על כך, כנראה, לא חשב המפכ"ל הקודם.
במקרה או שלא במקרה, באותה תקופה ממש, ניסה שר הבט"פ דאז לקדם רפורמה הרסנית אחרת: חלוקת אישורי נשק לציבור הרחב. כל מי ששירת בקרבי יכול היה להשיג נשק ברישיון, כאשר בדיקות הרקע צומצמו למינימום אפשרי. מדובר בדרקטיבה משולבת המעודדת את האזרח לקחת את החוק לידיים, ולעשות זאת באלימות מרבית נגד כל מי ששונה ממנו מבחינת גזע, דת, לאום או רקע תרבותי.
אמנם, ניתן היה לטעות ולחשוב כי מדובר במגמה חיובית לאור מחדליה של המשטרה. בהתחשב באיכותו הירודה ביותר של כוח האדם בשורות משטרת ישראל, ניתן להעריך כי קבוצת אזרחים איכותית תוכל לעשות עבודה טובה יותר מכל תחנת שיטור רשמית אשר משכה ידה, זה מכבר, מהפעלת סמכויותיה הסטטוטוריות. אלא שתושביה היהודים של עיר מעורבת אינם מסוגלים להתמודד, אפילו בתיאוריה, עם סינדיקט פשיעה ערבי היררכי החמוש בנשקים אוטומטיים, טילי נ"ט וחומרי נפץ תקניים. כתוצאה מתפיסת השיטור הקהילתי לפיה אמורה הקהילה לדאוג לביטחונה שלה, מצויים תושביה היהודים של לוד בעימות חמוש א-סימטרי מול כוח עדיף הן מבחינת סד"כ, הן מבחינת ארגון, הן מבחינת חימוש והן מבחינת מודיעין.
בעיית 400,000 הנשקים המפוזרים בחברה הערבית, רובם רוס"רים תקניים שנגנבו מצה"ל, הייתה חבית חומר נפץ מוכרת לכולם. אלא שהיה מי שקיווה שהקנים המעשנים שכיוונו ערביי ישראל האחד נגד רעהו יישארו בגדר בעיה פנים-ערבית. צריך, כמובן, להיות טיפש מוחלט בשביל לא להבין שקנים אלו יופנו באיזשהו שלב גם (ובעיקר) נגד אזרחים יהודים וכוחות הביטחון, כפי שמתרחש כעת.
המפכ"ל קובי שבתאי עושה ככל שביכולתו על-מנת להשיב את הגלגל אחור. תוך כדי דיכוי ההתקוממות הערבית הנוכחית, מנסה המפכ"ל להחזיר למשטרה את הסמכויות אשר ניטלו ממנה והופרטו לקהילה במהלך כהונתו של המפכ"ל הקודם. אזרח שומר חוק אינו אמור לדאוג לביטחונו שלו, ופעמים רבות הוא גם אינו יודע כיצד לעשות זאת ביעילות ומבלי לגרום נזק נוסף. גם אם אותו אזרח שירת בקרבי ונושא אקדח ברישיון, יכולת התגובה שלו לאיומים הקיימים בזירת הפשיעה הלאומנית המאורגנת והחמושה איננה ריאלית.
לא נותר לי אלא לחזק את ידיו של מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, ולאחל לו הצלחה במערכה הביטחונית הנוכחית, בעזרת ה'.
