הערב, בבתי הכנסת ברחבי העולם וברחבי מדינת ישראל, יעמדו מיליוני יהודים לבושי לבן וימשיכו לספר את הסיפור הלאומי של עם הנצח, ליל של טרם מעמד הר סיני, קבלת התורה, ליל שימורים.
רגע לפני ההצטרפות למעמד ההיסטורי בו העם היהודי לדורותיו עמד למרגלות ההר העשן, בו ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, רגע טרם התפילה החגיגית, טרם ההתקדשות, זוהי קריאה להצטרף למסיבת הסידור, מסיבת היותנו לעם עם תורה, שמח בערכיו, באמונותיו, בתורתו.
מאז ימי מגיפת הקורונה, התרוקנו בתי הכנסת, נפתחו, נסגרו, הוגבלו, התקפסלו, שוב נסגרו. בימים ההם נולדו מנייני החצרות, התארגנויות של שכנים להמשיך להתפלל ביחד, דתיים ומסורתיים. מאז פתיחת בתי הכנסת ללא הגבלה התחוור כי רבים מהמתפללים בחרו להמשיך להתפלל לבד בביתם. חלקם בחרו להישאר במניין החצר המצומצם. בתי הכנסת נותרו חסרים.
דווקא בימים המורכבים, המאתגרים, ימי השנאה והאיבה, נדרשת השייכות, נדרש ה-ביחד, נדרשת הלכידות היהודית במלא עוזה ועוצמתה. דווקא בימים אלה בתי הכנסת חייבים לחזור לימים של לפני מגיפת הקורונה. זו העת לסגור את מנייני החצרות. זו העת לחזור לבתי הכנסת. זו העת לחדש את הברית הנצחית של עם הנצח עם התורה. זו העת למלא את הספסלים המיותמים מחדש.
מגיפת הקורונה גבתה קורבנות רבים. ספסלים מיותמים נותרו ברבים מבתי הכנסת. הערב, אחרי התפילה החגיגית, הארוחה החגיגית, שוב יתמלאו בתי הכנסת ובתי המדרש בקול המון שדיי, קולות ילדים ונשים, זקנים וטף הלוגמים מהיין היהודי המשומר, יין עתיק ישן נושן, יין של תיקון עולם, של מוסר יהודי, של אור לגויים.
הלילה הזה מוזמנים לחדש את הברית היהודית הנצחית עם התורה, עם האל, עם עצמנו לדור ודור. הלילה מוזמנים כולם להתיישב יחדיו, גם אם מטחי הרקטות ירעישו, גם אם האזעקות יחרישו את קירות הלב, עם הנצח ימשיך לחגוג את הברית הנצחית. נשב בבית המדרש, בבתי הכנסת, במרחבים מוגנים, במרפסות, בממ"דים, במקלטים, בגבולות, במפקדות, בטנק ובמטוס, בכיפת ברזל ובגבולות, בישיבה ובבית האבות.
הלילה הזה נמלא מחדש את הספסלים הריקים בבתי הכנסת, נחזור לברית הלאומית עם התורה, בשמחה גדולה למרות הכל ואף על פי. מסיבת הסידור הגדולה עוד רגע קט תחל, בואו בשמחה. היין המשומר של העם העתיק בעולם כבר נמזג לכוסות. לחיי העם הזה.
