ספיחי האש

- מבצעי צה"ל נוכח הטרור של חמאס הסתיימו בהצלחה אם מבינים מלכתחילה כי כל ההישגים הם רק הסדרי ביניים, ולכך נועדו. מי שחושב אחרת שילך ללמוד אסטרטגיה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה. "שומר חומות" הוא מהמוצלחים שבהם. נגרם יותר נזק לאויב בפחות פגיעות בחפים מפשע. - ח"כית מהליכוד האשימה את האופוזיציה בחיזוק חמאס. זו עלילה. אבל אילו זה היה חלילה נכון הרי זה כישלון מוחלט של בנימין נתניהו, שבשנה ה-12 לשלטון היחיד שלו האופוזיציה יכולה ליטול לעצמה חלק כה חשוב במשילותו עד כדי השפעה על חיזוק החמאס. לגופו של עניין הטענה היא הבל. - נכון שהפלשתינים הציתו את הגץ הראשון בשיח' ג'ראח, וגם לא הייתה הצדקה שימשיכו בכך לאחר שבג"ץ דחה את ההכרעה בעניין הבתים בשכונה, אבל בנימין נתניהו בציניות גמורה ליבה את האש במעלה הדרך להר הצופים ובכניסה לשער שכם ובפריצה חסרת האחריות לאל-אקצה המזכירה באסוציאציה את נאומו המופקר על גבעת הקפיטול מאחורי גבו של הנשיא האמריקני. המפכ"ל יעקב שבתאי הזהיר את נתניהו ואמיר אוחנה מפני ההסתה של איתמר בן-גביר, אבל ביבי בלע את המעשה זמן-מה כי חיזוק הקואליציה שלו היה חשוב בעיניו מהרגעת הרוחות בשיח' ג'ראח. הוא עשה זאת בדם קר לא כדי למוטט את הטרור העזתי אלא כדי לנתץ את ההידברות הראשונית בין יהודים לבין ערבים בממשל הישראלי הבא. - ברגע בו ירה חמאס טילים לעבר ירושלים לא הייתה כל ברירה אלא לתקוף אותו בחריפות כפי שעשה צה"ל כראוי. יש תעודת זהות לעיתונאים ששוללים את המבצע. בדרך כלל הם מעולם לא הצדיקו אף לא פעילות צבאית אחת של ישראל. הפלת גורד שחקים בו שימשה התקשורת המערבית שכפ"צ לטרור של חמאס הייתה במקומה. אבל היה זה משגה של טירונים להורות או לאפשר לדובר צה"ל לשקר לעיתונאים. חד וחלק. לצה"ל יש דוברים במדים ואין יועצים מומחים לתקשורת בחולצות-טי. - הרשת החברתית מוצפת עתה בנאום של סופר חשוב ונואם בחסד עליון דוד גרוסמן. המלים, אלמלא היו טרגיות, ממש נופת צופים. מסכים עם הביקורת של גרוסמן ואחרים על התנהלותו הצינית של ביבי. אבל מסתייג מהנאום הזה. נאום של פנייה למר גורלם של ילדים שנולדו ונקלעו לאזור מלחמה הוא כמו "משחק מכור", כמתאגרף העולה לזירה ומפליא במכותיו מול יריב שלא הגיע. לפנות אל ילדים משני צידי המתרס זה מה שהשפה האנגלית ממצה במשפט Win-win situation. כאן לא צריך הנמקות. כאן לא צריך הסברים. פנייה רוטטת אל הילדים והאוזן כרויה והעין דומעת ושיקול הדעת נדחק. ולמרות שאני מסכים בכל נפשי ובכל מאודי עם עמדתו של גרוסמן איני חש בנוח נוכח הדמגוגיה השזורה בנאומו.