מוזרה מאוד היא התנגדותם של הח"כים החרדים לוועדת חקירה בעניין האסון בהר מירון. הניסיון של יו"ר "יהדות התורה" - ח"כ משה גפני, להניע את בני משפחות השכול של האסון מלבקש ועדת חקירה, הוא עוד יותר תמוה וחצוף. ועדת חקירה חייבת לקום בנושא אבל גם חשבון נפש רוחני חייב להיעשות לאחר שאתרי הקדושה היהודיים בלבד הפכו לאתרי תיירות ומנוהלים על-ידי כאלה שהיהדות מהם והלאה, לטובת התיירות החילונית והנכרית.
כול אדם בר דעת מבין כי אסון ל"ג בעומר זקוק לוועדת חקירה ממלכתית, ומסתמא שגם האסון שאירע בגבעת זאב, בבית הכנסת של חסידות קרלין - סטולין, זקוק לוועדת חקירה ממלכתית, למרות היקפו הקטן יותר. לפיכך אינני מבין את חוצפתם של הח"כים החרדים למנוע את הקמת הוועדה, אולי בגלל שסיעת "יש עתיד" העלתה את הנושא בפרלמנט הישראלי. קשה יותר היא השמועה - ידיעה שגורמים פוליטיים חרדים, בסביבת ח"כ משה גפני - יו"ר "יהדות התורה", הפעילו לחץ על משפחות הנספים להתנגד לוועדה, כשהשימוש הציני בשם "גדולי ישראל" למען הפוליטיקה הזרה והאווילית של המפלגות החרדיות, שוב הופעל בציניות מצמררת.
"פיקוח נפש" ו"גדולי ישראל"
בעניין חקירת פיקוח נפש והרשלנות שהביאה למוות טרגי זה הרי שאין שום סיבה שעניין מעלי ההצעה לוועדת חקירה יקבע את הצבעתם של ח"כים אחרים, ובמיוחד חרדים. גם אם מעלי ההצעה לחקירה הם ממפלגה אנטי דתית קיצונית כ"יש עתיד", הרי שהחקירה צריכה להתבצע ויש להצביע בעדה. המושג "גדולי ישראל" הפך לאקט של לחץ הגובל בטרור פסיכולוגי ותדמיתי כאשר עסקני המפלגות החרדיות חפצים לאלץ את הציבור החרדי לתמוך בצעדים פוליטיים ומעשיים שבדרך כלל אינם תואמים את תורת ישראל.
או - אז מועלה המושג "גדולי ישראל" כהסברה דוגמתית לציות בלתי מובן ומתווסף אליו משפט תורתי שהמפלגות החרדיות הפכוהו לקלישאה צינית: "ככל אשר יורוך" ו/או "על ימין תאמר שמאל ועל שמאל תאמר ימין". מזמן אותם "גדולי ישראל", שמובאים בפיות ובכרזות "יהדות התורה" וש"ס, הפכו לשבויים בידי עסקנים חרדים ששקועים בהווייתם בעולם החילוני, ומתדרכים את "גדולי ישראל" מה לומר ולמה להתנגד או במה לתמוך.
הלחץ על משפחות אבלות ואומללות - לוותר על חקירת מותם של הטובים ביקיריהם, זהו פשע מחריד, שאין לו אח ורע! נכון אומנם שהאמונה היהודית הצרופה היא להאמין ולקבל כל צרה שבאה מהבורא ולא לשאול שאלות מדוע אך מנגד יש לחקור את "דרכי הטבע" שהובילו לכך ומי היה אשם באסונות הללו, כ"בדרך הטבע".
לפיכך גם הגדירה התורה בחוקיה את עונשי הרוצחים במזיד ואת עונשי הרוצחים בשגגה, וכן את עונשם של כל שאר הפושעים. שאם לא כך יהיה הרי - חס ושלום, יהיה עולמינו הפקר. לא לחינם גורס הש"ס וכותבת ההלכה על החיוב שב"דינא דמלכותא דינא". מעניין מאוד אם באמת יש לגפני ולדרעי מה להסתיר מחקירה כזו או שהתנגדותם ליאיר לפיד עלתה להם לראש. אבל אסון הר מירון חייב גם להאיר לנו את עיננו מבחינה רוחנית ולשאול "על מה באה לנו הצרה הזו"?
קדושתו של רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי היה אחד התנאים הקנאים ביותר להשם יתברך וליהדות. הוא חי בתקופה שבה הרומאים נלחמו נגד עם ישראל לא רק במישור השליטה על ארץ ישראל אלא בעיקר נגד היהדות. ולמרות הכל הרי שרבי שמעון בר יוחאי לא חשש לצאת נגד הרומאים ולחשוף שגם "הפיתוח" שלהם מטרתו הרסנית ליהדות ולחוקיה. כך חינך רבי שמעון גם את בנו אלעזר ושניהם שלמו על כך בשלוש עשרה שנות גלות במערה גלילית בפקיעין אך זכו שם להביא לעולם היהודי את ספר "הזוהר" של הסוד האלוקי ואת תורת הקבלה. קנאתם הדתית לא הסתיימה במאבקם ברומאים בלבד אלא הייתה דגל שמירת המצוות על ידם והקפדתם על אלה שלא הלכו בדרך הזו, מבין היהודים.
ואמנם הם שילמו על קנאותם זו במחיר ישיבה שנה נוספת במערה לאחר שביציאתם ממה - אחרי שנים עשרה שנים, הם שרפו בעיניהם את אלה שחיו חיי העולם הזה ללא מסירות נפש לתורה בלבד. רבי שמעון בר יוחאי היה הבכיר והקנאי מבין חמשת שרידי חכמיו של רבי עקיבא שנותרו לאחר מגיפת המוות שפגעה בעשרים וארבעה אלף התלמידים של רבי עקיבא. לפיכך הרי שקנאותו ליהדות, ובמיוחד להשם, של רבי שמעון בר יוחאי, הייתה חזקה וקשה יותר אף מגדולי החכמים שבדורו, כרבי מאיר בעל הנס, כרבי יהודה בר אילאעי, רבי יוסיי ואף ממורו רבי עקיבא ומהדור שלפניו. להגיע לקבר כזה - כמו של רבי שמעון בר יוחאי, ועוד לבקש בקשות וסגולות, צריך להגיע בשיא הטהרה והקדושה.
אבל מה שמתחולל בקבר הזה בל"ג בעומר, מדי שנה ושנה, במשך כשלושה עשורים, רחוק מהפרישות והצניעות ששוכני העפר שם היו חפצים לראות. והדברים מחולקים לשניים: א) האשמה כנגד "הממלכתיות" הנהוגה על-ידי "הרב של המקומות הקדושים" וכלפי רשויות "הדת מטעם" של הממסד החילוני, שהפכו את האתר לאתר תיירות ופחות למקום קדושה. ב) לאלפי פוקדים שמגיעים מדי ל"ג בעומר לאתר הציון ומתהוללים שם תוך עקיפת גדרי הצניעות עד להגעה ממש לגדרי פריצות.
חילולי השם
תנא קדוש כרבי שמעון, וכבנו אלעזר, איננו יכול לסבול את הפיכת הציון שלו למרכז של "חאפלות" במקום הילולה דתית קדושה והוא לא יכול לסבול את הדרת ארגוני הדת מניהול המקום הקדוש לטובת "מוסדות ממלכתיים" ההופכים אתר קדוש ל"מרכז תיירותי". בכול האתרים הקדושים ליהדות בעולם הרי שעמותות דתיות יהודיות אחראיות לניהול ואילו כוחות הביטחון של המדינה השלטת אחראיים רק לסדר ולביטחון.
אבל בישראל הניהול מזמן יצא מידי העמותות הדתיות לטובת הניהול התיירותי של המדינה. כוחות המשטרה למשל, בתערובת של גברים ונשים, השתלטו על ענייני התוכן, כשהם מנחים את הרב שמואל רבינובי'ץ כיצד לנהוג "רוחנית". הרב רבינובי'ץ נבחר במחטף פוליטי של מפלגת העבודה באמצע שנות התשעים של המאה העשרים תוך נטרול בחירתו של הרב גמליאל מש"ס ושל רבנים דתיים אחרים.
ולצד כל אלה מגיעים כבר עשרות שנים, להילולת הקודש בל"ג בעומר, אזרחים "מסורתיים" רבים שלבושים בבגדי שחץ ובתערובות של גברים ונשים, תוך ריקודים מעורבים. את זה לא חפצו רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר לראות לנגד עיניהם, עד שנתקיים שם - בל"ג בעומר האחרון, הפסוק "בקרוביי אתקדש". תמונות מהעבר - משנות השלושים של המאה העשרים, מראות לנו תמונה אחרת לגמרי. מחד-גיסא, לא רק יהודים השתתפו בהילולה הזו, של ל"ג בעומר, אלא גם ערבים ודרוזים. מצד שני ההילולה הזו הייתה צנועה ואף ללא כוחות ביטחון בריטיים (שליטי הארץ דאז) ונוהלה בידי וועד ההקדש הספרדי ולא על-ידי עמותות התיירות של הממלכה הבריטית.
מעבר לקבר רשב"י
אבל לא רק בקבר רשב"י עולות התקלות הללו אלא שהן עולות בכול האתרים הקדושים, שהפכו למרמס בכול הנוגע לצניעות ולדת. רק בקבר יתרו המצב שונה ושם למשל מחויבות גם נערות לא נשואות לכסות את ראשן בכיסוי ראש. הסיבה פשוטה: המדינה העבירה להנהגה הדתית של העדה הדרוזית את השליטה על תכני הקבר ועל הסדר שם. גם במקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות מצב שמירת הקדושה במקום היא יציבה משום שארגוני דת מוסלמים ונוצרים אחראיים לכך. אבל רק במקומות הקדושים ליהדות נדחקה היהדות משם ובמקומה שולטים שופטים ושוטרים, ארכיאולוגים ו"פקידי דת" מטעם השלטון, שחלקם הגדול בכלל לא דתי.
הממסד החילוני בישראל החליט להפקיע את הדת היהודית מהיהדות ולמוסרה לנציגות החילונית בישראל. וכמובן שלצד זאת מגיעה גם ההפקרות של הפוקדים הפרטיים "המסורתיים" ההופכים את המקום לחוחא והטלולה לא צנועה עד כדי הפקרות ממש, כמו בקבר ה"בבא סאלי" בנתיבות. בכותל המערבי ממשיכות הנשים הרפורמית האנטי-דתיות להשתולל ולהפר את נהלי הקודש, במיוחד בראשי חודשים ובחגים, אך גם בשבתות.
אפילו עד מצרים הרחיקו המופקרים הפרטיים ולכן ממשלת מצרים סגרה לפני מספר שנים את קבר יעקב אבו חצירה ("האביר יעקב") בדנמהור לאחר שהמבקרים מישראל הגיעו לשם והפכו את ההילולה ל"חפלה" לצד ריקודי נשים שמפזזות ועם שתיית אלכוהול בלתי מבוקרת, שהפכה את ההילולה הקדושה לזירת הפקרות. עצוב הוא שנכרים צריכים להעיר ולבקר לעם ישראל כיצד לא לעבור את גדרי הצניעות בקברות הצדיקים הקבורים שם, ושנשמתם בגן עדן. הצדיקים הללו רחוקים מלחפוץ ב"הילולות" כאלו. על כך כבר הודיעו לנו נביאי ישראל שהקב"ה איננו חפץ בעולות ובזבחים אם עם ישראל סר מדרך התורה ומנסה לעבוד את השם בדרכי העבודה הזרה.
