שלום לתושב עזה, כאן שכנך, זה שאתה נוהג לקרוא לו אויבך. עם תום הלחימה, אני מבקש לפנות אליך בשתי שאלות: 1. האם אתה מבין מדוע ההרס הרב שאתה רואה מסביבך? 2. האם אתה מבין מדוע, למרות ההפצצות הכבדות, אתה לא נפגעת?
את השאלה הראשונה אתה צריך להפנות לארגון ה"חמאס", שמנהיג אותך כבר כמה שנים, ולבקש ממנו הסבר מדוע החליט לתקוף בטילים את יישובי ישראל. אם לא ידעת, ה"חמאס" כיוון את טיליו למטרות אזרחיות בעיקר, כדי לגרום להרג רב ככל האפשר של זקנים נשים וילדים. הוא הציב את המשגרים בתוך או בין בתי-מגורים ובמבני ציבור כמו בתי-ספר ומסגדים, ביודעו שישראל תצטרך לפגוע בהם כדי לשתק את הירי המכוון נגד אזרחיה. הוא עשה זאת, בעוד מנהיגיו, מפקדיו ולוחמיו מסתתרים מתחת לאדמה, במנהרות שחפר מבעוד מועד, כשאותך ואת משפחתך הוא מפקיר בחוץ, חשופים להפצצות התגובה של ישראל.
האם אלה הגיבורים שלך? את הכספים שנתרמו לעזה במטרה לפתח אותה וליצור מקומות עבודה ופרנסה עבורך, לקח ה"חמאס" וניצל אותן להכנותיו כדי לתקוף את ישראל. נסה לבקש ממנו הסברים לכך. בעצם אל תנסה; זה עלול להיגמר רע מאוד עבורך. ממדי ההרס שאתה רואה היום בעיר, הבניינים הרבים שאינם ועשרות-אלפי הפליטים שמסתובבים ברחובות, הם התוצאה של התנהגותו הנפשעת של ה"חמאס"; לא רק נפשעת כלפי הישראלים או ביחס לכללי המשפט הבינלאומי; זוהי התנהגות נפשעת קודם כל כלפיך, כלפי בני עמו, כלפי האזרחים התלויים בו, והיא מעידה על סדרי העדיפות שלו.
את השאלה השנייה - מדוע לא נפגעת - אתה בהחלט יכול להפנות לישראל. למראה ההרס הנרחב בעיר, העובדה שאתה עדיין חי היא בגדר נס; אלא שלנס הזה אחראית במידה רבה ישראל; ישראל, שאתה קורא לה אויבת, בחרה, גם תוך כדי הלחימה, להמשיך לפעול לפי כללי האנושיות באופן שאין לו אח ורע בכל העולם. אין מדינה שהותקפה על-ידי מדינה אחרת בהתקפות אכזריות שכוונו לאוכלוסייתה וליישוביה, שריסנה את עצמה בתגובותיה כדי למעט ככל האפשר בפגיעה באזרחי האויב.
למרות עוצמתה הצבאית האדירה, בחרה ישראל את מטרותיה בקפדנות רבה והטילה על עצמה הגבלות בלתי-אפשריות, כדי לפגוע במטרות של ארגוני הטרור תוך צמצום למינימום של מספר האזרחים שייפגעו. לצערנו היו גם אזרחים שנהרגו; גם אצלנו אזרחים נהרגו. זה האסון במלחמה. גם במלחמה זו, שלהזכירך לא אנחנו בחרנו בה או פתחנו בה, ושבה ה"חמאס" תקף אותנו כשהוא מסתתר מאחורי גבך ובוחר במודע להפקיר אותך. הכאב על כל קורבן וקורבן הוא רב; גם אנחנו חווים אותו. אז רק תאר לעצמך מה היו עלולים להיות מספרי הנפגעים, לו ישראל לא הייתה מקפידה על אמות המידה המוסריות שמנחות אותה בלחימתה, גם כשהיא מותקפת.
תושב עזה יקר, מה שהיה לא חייב להיות מה שיהיה; העבר לא כובל את עתידנו, שלי או שלך. ישראל הביעה לא פעם את רצונה בחיי שכנות טובים לטובת כל תושבי האזור. ישראל תשמח לסייע לעזה ולאוכלוסייתה להשתקם ולזכות בחיים טובים בהרבה מהעוני וההזנחה שהיו מנת חלקה עד היום בגלל ה"חמאס" ושנאתו. ישראל מבינה שחייב להיות לך טוב כדי שיהיה גם לה טוב. היא מוכנה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות מצוין - לבנות, לסייע, לשקם ולרפא.
שאל את כל המקומות בעולם שנפגעו מאסונות טבע, מי הייתה בין הראשונות לשלוח אליהם משלחות הצלה וסיוע. שאל מדינות צעירות באסיה ובאפריקה, שקיבלו ייעוץ מן המומחים הישראלים בבריאות, בחקלאות, בתעשיה ובחינוך. בוא ביחד נסיים את השנאה המיותרת שגובה מחיר יקר משני עמינו, ונפעל ביחד להבטיח עתיד מאושר לילדינו. כדאי לזכור שאנחנו האדריכלים של גורלנו. ישראל מושיטה לך היום יד; זוהי יד פתוחה לשלום ולא אגרוף. קח את היד המושטת ואל תשאיר אותה תלויה באוויר.
על החתום:
שכנך, ובעתיד אולי גם ידידך.
