הסברה - הסברה יוק!

איפה ההסברה הישראלית? ישנה, מנמנמת, מגמגמת ובעיקר מפגרת בזמן אמת. ולמה אין בישראל שר הסברה? אם יש מקום לשר מים יש בוודאות מקום לשר הסברה במשרה מלאה. אבל משחקי אגו - מאבק בין משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה - מונעים זה שנים מינוי חיוני של שר הסברה בארץ, אך בעיקר בחו"ל, במיוחד בימים אלה של אנטישמיות מתגברת. אומנם נתניהו מחזיק מעצמו, כמסביר הלאומי הטוב ביותר, אבל זה לא תפקיד של ראש ממשלה לדבר ולהגן על ישראל, מטרותיה, נכסיה הלאומיים, ועמדותיה הביטחוניות, חברתיות בעולם. אם יש תקציב למשרדים מיותרים, ובמיוחד לממשלה מנופחת של 36 שרים, יש תקציב לשר הכי חשוב לעת הזאת, שנמשכת שנים.

לנצל את חגיגות חמאס כנצחון - להסברה

חשוב לנצל את חגיגות חמאס בעזה ובאיוש כמהלך של נצחון להסברה ישראלית בחו"ל. אם חמאס טוען שניצח, אז אי-אפשר להאשים אותנו, וזה קלף חזק בהסברה הישראלית. הבעיה שאין לנו הסברה ומה שיש זה מאוחר ומעט מדי, וחבל שצריך להסתמך על נועה תשבי. וזה מצביע על כך שאפשר לנצל את 4,000 הרקטות שנורו לישראל לכיפת ברזל הסברתית. אם תושבי עזה בהשראת חמאס יכולים לצאת אחרי החורבן של העיר ולשמוח על הנצחון במקום לדבר על נכבה, אז רבותי אין מי לגשת לשולחן הדיונים. זה לא מראה על כוח או רצון אלא על טיפשות עקביות בהדחקת המצב שתביא להמשך התנקשויות בעתיד. בכך הם חוזרים על הטעויות של ערביי ישראל מאז 48 ועד היום. וכאן ההזדמנות לאמרה של חכם צבאי סון טסו: "הרוצה בשלום הכון למלחמה".

חמאס כארגון טרור חי ומתקיים מכאוס

כדאי לזכור כי חמאס כארגון טרור חי ומתקיים מעצם העובדה שהוא לא כפוף לכללים, לחוק ולאמנות או לממשלות. המוטו של ארגון טרור, הוא ככל שיותר גרוע לעם כך יותר טוב לארגון. לכן השיקולים של הסדר עם חמאס שונים והמשחק הוא אחר. אין להם יחס לאוכלוסייה והרס לא מזיז להם, להפך, מכות קשות בארגון ובצמרת הן תרופה בדוקה לשקט מתמשך בנסיבות שלנו. זה מה שיש. החזרת החיילים והנעדרים היא תנאי גם אם צריך להחזיר מחבלים, זאת הזדמנות לתקן עוול של שנים למשפחות. צה"ל שלח אותם על צהל והממשלה להחזירם. עושה רושם שמתקרבים להסדר לא צריך להסכים לפחות מזה. יתרה מכך, חלק מהסדר חייב להיות החזר הבנים השבויים והנעדרים. זה צריך להיות תנאי בל יעבור וכתוספת, יביא הרבה נקודות לממשלה. זה מהלך מוסרי צבאי ביטחוני, וחובה של הממשלה לצה"ל שלא משאירים פצועים ושבויים בידי האויב.

יחסי יהודים ערבים בישראל

כל עוד ערבי ישראל האזרחים, לא יבינו ויפנימו שהם חיים במדינה יהודית ציונית, לא יהיה שקט, לא יהיה שוויון זכויות מלא ולא שיתוף פעולה מדיני חברתי תרבותי, אלא שני שבטים שחיים זה לצד זה. מהומות בערים המעורבות, הן לא רק תוצאה של הסתה מעזה או הרשות הפלשתינית, מדובר בשנאה מצטברת של הסתה, שטיפת מוח, וציפייה שהנה הנה הם יהפכו לאדוני המדינה. הרעיון הזה שהוא בבחינת חלום באספמיה, הוא תוצר של הנהגה שלא רוצה להשתלב, להתחבר, אלא נהנית מביקורת, ומהתנגדות תוך ערבוב דת ומדינה ורקע דתי, כדי לעורר מלחמת דת. חבל שערבי ישראל לא מבינים, ולא קולטים, בעיקר הקיצוניים, שנכבה ביטחונית שהייתה ונמשכת מאז 1948, תביא אותם לכשלונות אזרחיים נוספים. רוצים שוויון זכויות - עליכם להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי, ובמדינת ישראל כמדינה יהודית, וכמופיע בהצהרתו החגיגית של דוד בן-גוריון בהכרת העצמאות: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל".

ברגע האחרון:

1. הנשיא הרצוג - בוז'י והדובי - בוז'י הנשיא, הדובי הכלבה והמסרון היגוני שקיבל מציפי לבני. האם בוזי ישמור על נתניהו המאוחדת בימים טרופים אלה או ישלח בו את הדובי הטופי והכלבה. נא להצביע... 2. אתה אילן ישועה - שפן שהתחפש לדוברמן - מי אתה אילן ישועה? על-פי הפרסומים מהחקירה הנגדית עולה שעורך וואלה הוא תככן, קצת שקרן, שכחן ומניפולטור. השפן הקטן ששכח לסגור את הברז. האתר לא מזכיר שיחות של אישים פוליטיים איתם נפגש. לא זוכר, לא שומר אבל יודע משהו על החיים ועל אלוביץ ונתניהו למרות שלא נפגש איתו מעולם. לפי החקירה הוא ללא ספק מצטייר כאדם אמין ורגיש ממש כמו תכונותיו של עכביש ארסי.