בשנת 1961 קיים אליעזר וורטמן סדרת ראיונות עם כמה מחותמי מגילת העצמאות. לכל אחד מהחותמים הוצגה רשימה זהה של 22 שאלות בנושא החתימה על מגילת העצמאות וסביב חלקו האישי בטקס החתימה שהתקיים במוזאון ת"א הישן בה' באייר תש"ח. הראיונות הוקלטו ובמקביל הודפסו במכונת כתיבה, ובחלקם חתימות המרואיינים.
מדובר למעשה על סדרת ראיונות מרתקים שחושפים את התרחישים השונים שלוו את חתימת מגילת העצמאות, ואת דעותיהם האישיות של החותמים בעניין מהותה של מדינת ישראל.
אנו בחרנו להתמקד בראיון עם
משה שרת ממספר סיבות: ראשית, מדובר בדמות בכירה ומוכרת, אשר ידיו רב לה במפעל הציוני על שלל תחומי המעש; החל מהיותו מראשי הנהגת היישוב טרם הקמת המדינה, לאחר מכן שר החוץ הראשון של מדינת ישראל, וכמובן - ראש הממשלה השני בתווך בין שתי תקופות הכהונה של
דוד בן-גוריון.
אשר על כן, תמלול הראיון עימו מאפשר הצצה נדירה להיבטים הרגשיים שבעצם מאורעות אותם ימים כפי שהם נחוו על ידו כשותף להם וכחותם על מגילת הייסוד ובנוסף גם אל השיקולים הדרמטיים שקדמו לכך ולקביעת מנגנוני המדינה שזה עתה קמה.
וורטמן הציג לחותמים שאלות זהות, ביניהן: 'איפה היית ואיזה תפקיד מלאת ביום העשרים ותשעה לנובמבר 1947?', 'מה היו מעשיך ותפקידך מתאריך קבלת ההחלטה על-ידי האו"ם, ועד יום הכרזת המדינה ולאחריה?', 'איפה היית ובמה עסקת בשנים - שלושה הימים שקדמו להכרזת המדינה?', 'מה הייתה דעתך על האפשרות המעשית של הקמת המדינה לאלתר?', 'מה היה חלקך בניסוח המגילה?', 'איזה סעיפים או פרטים מתוך ההכרזה עוררו חילוקי דעות?', 'איזה מקרה או מאורע מן הימים ההם נחרת בזיכרונך במיוחד?' וכן אודות דעתם האישית של הנשאלים לשם 'מדינת ישראל' שניתן למדינה.
בתמלול הראיון עם משה שרת, שכאמור נתמקד בו, אנו מוצאים שאלה שמכירה ברגע ההיסטורי ומבקשת לשאול אודות העתיד, וכך נכתב: "מר שרת איזה מקרה או מאורע מהימים ההם נחרת בזיכרונך במיוחד?" על כך השיב שרת: "הנה מקרה זה עם החלטת הסמל, המנורה".
לאחר מכן הוא נשאל: "מר שרת, הרי אנחנו עכשיו מדברים אל הדורות הבאים ייתכן שבעוד 50 או 100 שנה מישהו יקשיב להקלטה הזו, וירצה לשמוע אם היה לך איזה דבר מיוחד או איזו שליחות מסוימת שרצית למסור. האם יש לך שליחות כזאת"?
שרת משיב: "כן אני רוצה לאחל לכל הדורות הבאים שגם ידעו וגם יהיו חדורים הכרת ההשתלשלות של המאורעות שקדמו להקמת המדינה ושגם הביאו להקמתה. זה בראש ובראשונה מאות שנות הגלות היהודית וכל הסבל והטרגדיות וההשפלה. ניצוצים ראשונים של רצון הגאולה. ראשית ההתיישבות והמאבק המדיני שכל זה ייחרת עמוק. שלא יקלו ראש בכל אלה ויבינו שהדבר הזה הושג במאמצים על אנושיים ובקרבנות נוראים וגם בדם לא מעט. זאת תודעה עמוקה מאוד שצריך לחדד אותה בחינוכו של הדור יום יום".
הוא מוסיף: "ברור שאלמלא ההעזה של העם היהודי, של הישוב היהודי בארץ, להכריז על המדינה, לא הייתה החלטת האו"ם אלא לא כלום. היא הייתה נשארת כתב על גבי נייר. ההעזה הזאת היה לה הרקע הדרוש היה לה הסיכוי להגיע לממשות רק הודות להחלטת האו"ם. כך היו הדברים משולבים זה בזה וגם הנכונות של הישוב להקרבה וגם המאבק המדיני של העם היהודי. שניהם יחד הם שהביאו לידי הכרעה".
משה שרת הרחיב על המתח שהיה טרם התקבלה החלטת האו"ם להכיר במדינת ישראל, על הפחד מפני מתקפה ערבית ועל הפעמים הרבות שהתריע מפני מתקפה כזאת, כמו"כ שרת מתייחס לשמועה שהופצה כאילו הוא ביקש שלא להכריז על הקמת המדינה באותו היום, ומכחיש אותה מכל וכל.
שרת מספר גם שיום למחרת ההכרזה הוטל עליו להודיע באמצעות מברקים לכל שרי החוץ של מדינות העולם על עובדת קיומה של מדינת ישראל, ושההודעה הזו בוצעה תחת הפצצות שנפלו סביב לבניין שבו הוא ישב.
שרת מספר על כך שישנם שינויי נוסח של הכרזת העצמאות שהכתיב בן-גוריון: "לא באתי בטרוניה על הדברים שהוא הוסיף. אבל הוא שינה את המבנה, ועל זאת אני מצטער עד היום הזה. אני חושב שהוא נטל מן ההכרזה את הגיוניות המבנה שלה".
כמו"כ הוא מספר סיפור מעניין אודות חלקו בקביעת סמלה של המדינה. הוועדה לקביעת הסמל החליטה כי סמלה של מדינת ישראל יהיה אריה על שם הפסוק "גור אריה יהודה" ושרת התנגד לכך בכל תוקף: "אני נתפרצתי לשמע הרעיון הזה, ואמרתי אתם מתארים לעצמכם שסמל המדינה שלנו תהיה חיה טורפת?... האמנם חיה טורפת תבטא את הדמות שאנו רוצים להקנות למדינה הזאת... והם השתוממו ואמרו: אז איזה סמל אתה מציע? אמרתי, כמובן המנורה. מנורה זה מקור של אורה, זה אור מציון, זה אור לגויים... והם מיד קיבלו את ההצעה, שמחתי מאד".
את רשמיו ממעמד ההכרזה תאר שרת: "הייתה התרוממות רוח מאין כמותה, יחד עם זה הייתה הרגשה של חירוף נפש, של אדם שעומד על ראש צוק ועומד לקפוץ לתהום פעורה. הייתה הרגשה כזאת של עמידה על פסגה גבוהה מאד, ורוחות זעף משתוללות מסביב, ויש להחזיק מעמד...".
