פרות קדושות רבות נרצחות בהוויה הישראלית בקצב של בית מטבחיים טרום יום העצמאות. מיתוסים מתנפצים לרסיסים כמו כדי חרס הנשברים ברעידת אדמה עשר בסולם ריכטר, הנרטיב הלאומי נפרם ונתפר כל יום מחדש בתפרים הגסים ועדיין ישנם עוד מספר איי נרטיב, מיתוס ופרות קדושות אשר נשארו בקונצנזוס הלאומי כמו צה"ל כצבא העם, שבויים ונעדרים, משפחות שכולות.
המשפחות השכולות אשר קורבנם הנורא היה לדרך חייהם מיום הדפיקה על דלת ביתם, מיום הצעקה ההיא, מיום יגונם, חייבות להיות מחוץ לתחום במאבקים פוליטיים.
השימוש בשכול על-ידי הורים שכולים, משפחות שכולות, כדי להפעיל לחצים על מקבלי ההחלטות ולהשפיע על תהליכים מדיניים, ביטחוניים, נעשה בשנים האחרונות בתדירות גבוהה יותר, ובא לידי ביטוי כדוגמה בהורים שכולים המשתפים פעולה עם הורים פלשתינים אשר איבדו את יקיריהם בפעולות צבאיות, דרך הורים המתנגדים לשחרור מחבלים תמורת שחרור גופות חיילי צה"ל ואזרחים ועד להורים שכולים המביעים דעתם בנושאי ביטחון, הטבות למחבלים, מוסר לחימה, הרשות הפלשתינית ועוד.
החלטת הורים ומשפחות שכולות אלה הינה החלטה אישית שלהם, החלטה מודעת אשר יש לכבדה, ברם אל לפוליטיקאים להשתמש בשכול ובקורבנות כאמצעי פוליטי מכל סוג שהוא אלא אם המשפחה מבקשת זאת מהם.
משפחות השכול אשר קורבנם היה שלא ברצונם למגש הכסף הלאומי, החיים את אובדנם היקר, יום יום, שעה שעה, רגע רגע, חייבות להישאר מחוץ למגרשי המחלוקות, האיבות, האינטרסים והפוליטיקה. המשפחות השכולות הן אחת מהאבנים היחידות שעוד נותרו במקומן הראוי בהסכמה רחבה מאוד של העם היושב בציון. באופן עקרוני היה ראוי להותיר את ההולכים מחוץ לשיח הפוליטי המפלג, להותיר את ההולכים בקונצנזוס המוחלט, מעל לשגרת היום, מעל למאבקים פוליטיים, חברתיים. ברם, ברי כי יש מי ממשפחות השכול אשר מסרבות באופן מודע לשאת את יגונם ולהחריש אל מול תהליכים המתרחשים במציאות הישראלית ומבקשים ממקומם הייחודי להשמיע קולם.
משפחות שכולות אשר בחרו לקיים טקס משותף ביום הזיכרון לחללי צה"ל יחד עם משפחות של הורים פלשתינים אשר אבדו את היקר להם בפעולות מלחמתיות או בפעילות הגנה על אזרחי ישראל או בפעילות הפרות סדר, אסור שיהיה מי שירק עליהן, שיבזה אותן, שיפגע בהם בשום אופן. מותר למחות על מעשה שכזה אך ורק מתוך כבוד, גם אם דעתך שונה לחלוטין מדעת משפחות אלה.
שימוש בתמונות קורבנות טרור וחללי צה"ל על זרועותיו לצורך מחאה מכל סוג, לצרכים פוליטיים נטו, הינה פעולה פסולה ואינה ראויה אלא אם ההורים והמשפחה השכולה ביקשו מהפוליטיקאי להיות זרועו הארוכה במחאה לגיטימית ולהשתמש בזכר ובתמונת יקירם לצורך השפעה על תהליכים שונים.
כך גם תמונות עלייה של פוליטיקאים לקברי חיילים, גם אם הם חבריהם, לצורך שימוש ציני פוליטי מחושב. זכותו של כל אדם לפקוד קברי חיילים וחברים אך הניצול שבפרסום התמונה, והרווח האפשרי מפרסום תמונה זו הינו מגונה.
משפחת השכול הינה משפחה אשר ראוי לחבק, לעטוף, לכבד יום יום שעה שעה. ראוי לפתוח בפניה את הלב ולסגור את פרצות המחלוקת, ראוי לחלוק להן כבוד גם אם דבריהם או מעשיהם אינם עולים בקנה אחד עם אמונותיי, דעותיי וערכיי.
משפחת השכול היא משפחת הכל, היא המשפחה המחזקת את רוח העם גם אם ליבם שבור, יגונם נישא על גוום השחוח, דמעתם אינה פוסקת לעולם, אחריותנו וחובתנו לשמור על המשפחות היקרות לא רק בימי הזיכרון אלא יום יום, שעה שעה, רגע רגע.
