נלבישך שלמת בטון ומלט

חֲלוֹם

שִבֳּלֵי גִּידִים-פָּלֶשְׁתִּינִיִּים זְקוּפִים

הִבְכִּירוּ זְהָבָם הַגָּשוּם עַל פִּגוּמִים עִבְרִיִּים

שִבֳּלֵי בְּשָר עֲבוֹדָה-פָּלֶשְׁתִּינִי הִבְשִילוּ עִיסַת חֹמֶר וְטִיט

דְּהוּיִים מְדַדִּים תַּחַת פַּנָּסֵי הַסַּהַר בְּעִיר עִבְרִית זָרָה

דַּקִּים לְהִשָּבֵר לְעֵת לַיִל בִּמְלוֹנוֹת כְּרַכִּים רְחוֹקִים מֵהַבַּיִת

כְּשַקֵּי פֶּחָם בְּמִרְבָצָם יָשְנוּ לֵילוֹתֵיהֶם בְּמַחְבּוֹאָם

לִקְרָאת מָחָר לוֹבֵן לְבֵנִים כְּפוֹעֲלֵי קַבְּלָן עִבְרִי

לְבַטֵּן מִדְרֶכֶת וּכְבִיש בְּעִירִי

וּצְרִיחִים בְּלִבָּהּ,

לִקְטוֹף וְלִבְצוֹר, לִגְדוֹד וְלֶאֱרוֹת נִיחוֹחֵי פְּרִי

מֵעֵצִים וּמִשִּׁיחִים בִּכְפָרֵינוּ -

אֲבָל בַּחֲלוֹמָם תָּמִיד שִׁחֲקוּ

בְּדֶגֶל עַל שׁוֹבַל רָקִיעַ, בְּמוֹלֶדֶת וּבְהִמְנוֹן -

וּבַמַּאֲבָק עַל הַחֲלוֹם,

הַחוֹלְמִים קוֹרְמִים עוֹר וְגִידִים לַחֲלוֹמָם.

ילדותנו שרה בלהט "נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרוֹשׁ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים". כיום המציאות הישראלית שרה שיר אחר - שיר עצוב. אין כבר הלבשה עברית של מדינתנו בשלמת בטון ומלט. בין העושים זאת רבים מאוד הם העובדים הזרים. חלק הארי של פועלי הבניין במדינת ישראל הם פועלים זרים, רבים מהם עובדים פלשתינים מהשטחים הכבושים, המנוצלים על-ידי חברות קבלן, שאינן חשות מחויבות לתנאים הסוציאליים ולפנסיה של העובדים הזרים. תופעה שכיחה ועצובה - פועלים הבונים את בתינו מעבירים את לילותיהם באותם אתרי הבניין שעבדו ביום, ורק בסופי שבוע הם חוזרים לבתיהם. בשדות, בגני הירק, בפרדסים, במטעים ובכרמים נמצא אלפים רבים של עובדים פלשתינים ועובדים זרים, המנוצלים על-ידי חברות קבלן, המספסרות בכוח העבודה של אותם עובדים.