הנשיא ג'ו ביידן אירח בשבוע שעבר את עמיתו האפגני, אשרף גאני, בעקבות הודעתו על הוצאת הכוחות האמריקנים במדינה לאחר שני עשורים של מלחמה. הבטחתו של ביידן להמשיך לסייע למשטר בקאבול לא הסתירה את החששות של פקידים רבים מפני העתיד לבוא, מנתח וושינגטון פוסט.
זמן קצר לפני הביקור פורסמה הערכת מודיעין אמריקנית, לפיה הממשלה בקאבול עשויה ליפול בתוך שישה חודשים לאחר הנסיגה האמריקנית. הטליבאן ממשיך להשתלט על איזורים באפגניסטן, והצבא האפגני נכנע או מובס בקרבות דמים. בעקבות זאת קראו מחוקקים רפובליקנים, בראשותו של מיץ' מקונל, לביידן לדחות את הנסיגה. גאני מצידו הפגין שלווה, הכריז שהוא מכבד את החלטתו של ביידן ואמר ש"יסתדר עם ההשלכות" – אך לצד זאת הזהיר, כי המדינה עלולה לשקוע במלחמת אזרחים.
אזהרה זו חייבת להוות דגל אדום. ארה"ב שהתה באפגניסטן 20 שנה, איבדה 2,000 חיילים והוציאה טריליוני דולרים במאמץ לבנות מחדש את המדינה – וכעת הנשיא המקומי סבור שהכל עלול לקרוס. גאני מצידו ניסה לאחר מכן להפגין יותר ביטחון, באומרו שממשלתו תגן על הרפובליקה. ביידן חזר על הבטחתו לשמר סיוע מספק לממשלה החלשה בקאבול, אם כי בעיקר בדיבורים ובכסף ולא בכוח ממשי.
אבל הטליבאן כבר נראה כמי שמלקק את שפתיו. הארגון שולט בשליש ממחוזות אפגניסטן ונלחם על השליטה ברבים אחרים. שליטתו פרוסה מהערבות הצפוניות בגבול טג'יקסטן ועד פאתי קאבול. בשבוע האחרון לבדו תפסו אנשיו 20 מחוזות ותקפו 80 נוספים. למרות כל זאת, ארה"ב נחושה בדעתה לעזוב – ורוב הציבור האמריקני תומך בצעד זה; המחוקקים מודעים לכך.
ספקנים בבית הלבן טוענים, כי עזיבה בנסיבות הנוכחיות – אשר תעניק תנופה לטליבאן – היא שגויה ועלולה לרדוף את ביידן וממשלים עתידיים. מדיהה אפזל ממכון ברוקינגז הסבירה במאמר בפוסט, כי רבים סבורים שהמחיר של ההישארות יהיה בטווח הקצר ויפול על ארה"ב, בעוד מחיר הנסיגה יהיה בטווח הארוך ויפול על אפגניסטן. "אבל גם אם המחיר הזה נראה כעת רחוק, ההיסטוריה מלמדת אותנו שארה"ב תואשם באחריות עליו", היא כותבת.
אולם, החלטתו של ביידן לסגת משקפת חוסר סבלנות נרחב בנוגע למשימתה של ארה"ב. דניאל דייוויס, לויטננט-קולונל ששירת באפגניסטן, היטיב לבטא אווירה זו: "הענקנו לעם האפגני את דמם של אלפים מטובי בנינו, מאות מיליארד דולרים מכספם של אזרחינו, וקרוב ל-20 שנה בהן יכלה ממשלת אפגניסטן לעשות סדר בביתה ולהגיע להסכם עם מתנגדיה. הם החמיצו הזדמנות זו".
האפגנים יכולים לטעון שהם שילמו מחיר דמים כבד בהרבה, ושבמקרים רבים ההתקפות האמריקניות רק הוסיפו למספר הנפגעים מקרב האזרחים. מה שברור הוא, שארה"ב הפכה לחלק ממעגל האלימות הממושך במדינה ידועת מלחמות זו. ממשל ביידן ימשיך ללחוץ להסכם שלום בין הממשלה לבין הטליבאן, אך השיחות תקועות בעוד הטליבאן מרחיב את הישגיו בשדה הקרב. שורה של מעצמות איזוריות – ובהן רוסיה, סין, הודו ופקיסטן – עשויות לנסות לתווך. בלי הסכם כזה, ימשיך לשרור תוהו ובוהו.
אפילו האמריקנים תומכי הנסיגה מכירים במחויבות שתישאר על-כנה. אנדרו בסביץ. נשיא מכון קווינסי התומך במדיניות חוץ מרוסנת, קורא לביידן לקיים את הבטחתו וליישב מחדש רבבות אפגנים, שהסיוע שהעניקו לאמריקנים מסכן כעת את חייהם. לדבריו, ארה"ב והאו"ם גם צריכים להיות מוכנים לגל נוסף של פליטים, אם הטליבאן יצליח לכבוש את קאבול. "לא נרוויח דבר מהארכת מדיניות שנכשלה. אבל סיום המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב אינו פוטר אותה מאחריותה למה שיקרה לאחר מכן", הוא קובע.
