הקלטת נאום "הכרזת המדינה" של מנחם בגין ברדיו "קול ציון הלוחמת" מהתאריך ו' באייר תש"ח נגנזה מיד אחרי שידור הנאום. כעת ישנו תיעוד ותמלול של הדברים המרגשים שנאמרו במעמד ההיסטורי
הקלטה יחידה, שלא פורסמה מעולם, של נאומו של מנחם בגין ביום ו' באייר תש"ח, יום לאחר קום מדינת ישראל נחשפת כעת. במוצאי שבת, ו' באייר תש"ח (15.5.1948), ערב היום הראשון לעצמאותה של מדינת ישראל, נשא מנחם בגין נאום בתחנת הרדיו המחתרתית של האצ"ל, "קול ציון הלוחמת".
הנאום הזה הוא למעשה מעין "הכרזת עצמאות" אלטרנטיבית לזו של דוד בן-גוריון. בגין התייחס בה לפירוק המחתרת, לצורך בצבא חזק ומאומן, למדיניות החוץ ההכרחית עם ארה"ב ובריה"מ, לשיבת ציון, ועוד. בכך, הוא התווה למעשה את קווי היסוד האידיאולוגיים של המפלגה שעמד להקים - תנועת החרות.
מה שמייחד את הנאום הזה מלבד המעמד שבו נאמרו הדברים זאת העובדה שמצד אחד, מדובר על נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין מאז שירד למחתרת ומצד שני, שידורה האחרון של תחנת הרדיו "קול ציון הלוחמת" (בתום נאומו של בגין שונה שם התחנה ל"קול החרות").
אנשיו של בגין החליטו לגנוז את הקלטת הנאום אחרי ששודר ולכן הנוסח של הנאום שמוכר כיום בשם נאום "השחר המאדים" מבוסס על טיוטה מוקדמת, ששונה מהנאום ששודר.
נוסח הנאום ששודר ברדיו "קול ציון הלוחמת" לא זכה כלל לתיעוד ולא התפרסם עד היום. כעת נחשף עותק מנאומו המוקלט של בגין, כפי ששודר ברדיו, שנשמר על-אף ההחלטה להשמיד את ההקלטה. היא מאפשרת האזנה נדירה לדבריו של אחד המנהיגים הבולטים בתולדות מדינת ישראל, כפי ששודרו בנאום נרגש לאזרחי ישראל עם קום המדינה.
להלן מובאים עיקרי תמלול הנאום: בפתח הנאום, מופיעה מעין "הכרזה שנייה" על הקמת המדינה: "אזרחי המולדת העברית, חיילי ישראל, נוער עברי, אחיותיי ואחי בציון, מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות ועינויים, עינויי גוף ונפש, מתייצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע כשברכת הודיה בפיהם ותפילה למרום בליבם".
"קמה מדינת ישראל, והיא קמה 'רק כך': בדם, באש, ביד חזקה ובזרוע נטויה, בייסורים ובקרבנות. הצבא העברי יכול להיות ומוכרח להיות מן המאומנים והמשובחים בצבאות העולם. הרוח של לוחמינו מהי? את זאת הוכיח הנוער העברי כולו, הנוער של ההגנה, הנוער של לח"י, הנוער של אצ"ל אשר שום דור מדורות ישראל, מבר-כוכבא ועד הבילויים, לא ראה כמוהו.
"אזרחי המולדת העברית חיילי ישראל, אנו עומדים בעיצומו של הקרב. עוד נכונו לנו ימים קשים, ואולי קשים ביותר. דם, דם יקר מכל נשפך ויישפך. חשלו את רצונכם, אחים. כי זוהי הדרך - דרך הייסורים והקורבנות - ואחרת אין. לא נקנה את השלום מידי אויבינו במחיר הוויתור על עצמאותנו, על ארצנו. רק 'שלום' מסוג אחד נקנה במחיר הוויתור הזה: 'שלום' של בית הקברות, 'שלום' של טרבלינקה חדשה. על כן דרכו עוז והיכונו למבחנים מכריעים".
"הפרס האמיתי שלנו יהיה כשנזכה - אם נשוב מן החזית - לפשוט בערי ארצנו, הריה ועמקיה, ולראות ילדים עבריים משחקים לאין מחריד, ומעל ראשיהם הפעוטים, החביבים מכל חביב, חג אווירון, והוא אווירון עברי, ומולם בא חייל, והוא חייל עברי, ומרחוק משקשקת רכבת, והיא רכבת עברית. אהה, אחים, היש אושר גדול מאושר זה"?
"הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית. במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא. רק תיזהר נא הממשלה העברית שהיא עצמה לא תיצור מחתרת חדשה".
תפקידה של האם העברייה בהקמת הארץ: "בת ישראל הגיבורה, מי ימלל גבורותיך. ידוע ידענו את דמעותיך בלילות. חנה ושבעת בניה אינה עוד אגדה, את חנה, חנות לאלפים ולרבבות..."
"אלוהי צבאות יהיה בעוזרנו, וגבורת הנוער העברי וגבורת האם העבריה. הו אם עבריה, בת ישראל הגיבורה, מי ימלל גבורותייך. ידוע ידענו במשך כל שנות מלחמותינו, את דמעותיך בלילות, ואת דאגותייך בימים. לבנך חרדת, לבנך אהובך, שיצא להילחם, ואולי ליפול".
סבלו ההיסטורי של העם היהודי: "מאורע כביר זה קם והיה אחרי שבעים דורות, שבעים דורות של פיזור, של פירוק נשק, של שיעבוד, של נדודים בלי סוף ורדיפות"; תרומתה של ארצות הברית להקמת המדינה, ועוד.
בהתייחסותו למדיניות הפנים הוא ציין: "תשמור נא הממשלה העברית על העצמאות שנקנתה בדם גיבורים וקדושים, ובל תפקיעה מתוך כניעה לעריצים ואימתנים. תשמור נא הממשלה על זכויות האדם והאזרח, ללא אפליה, ללא משוא פנים; תשמור נא על עקרונות הצדק והחופש, ויהיה ביתנו מואר באור אהבת אחים ואחוות ישראל".
"ובמדינתנו פנימה, יהיה נא הצדק השליט העליון. אל תהיה רודנות, יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. אל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול. בל יהיה בביתנו איש, אזרח או גר, רעב ללחם - חסר קורת גג".
