הסיפור מתמקד באושיית שמאל ידועה, שמאז פרשה לגימלאות מהאקדמיה היא עוסקת בדאגה למצב (בעיקר) של ערביים החיים בישראל ללא אזרחות, דואגת לאסוף כספים לשיקומם ולרווחתם, ועומדת לקבל על כך פרס יוקרתי עבור מפעלה. אלא שהיא מואשמת בשחיתות והעלמת כספים בשל עובדת היותה בעלת בית בלונדון, שלכאורה שייך לארגון בו היא פועלת למעשה, שאפשרה לה לצבור כבר כמה מיליונים. בה בעת, היא מפסיקה לעזור לבנה למרות מצבו הקשה בשל חובת תשלומי המזונות שהוא חייב לגרושתו ולילד. יניב לוי כבן המרגיש פגוע, מתווכח עם אחיו הפסיכולוג המבוסס (תום חגי השנון) האם יש אכן אמת במה שפורסם על אמם. עבור הבנים, וגם אחותם (יעל וקשטיין החביבה) החשיפה מהווה שבר עמוק במשפחה. עולמם חרב עליהם. אלא שאביהם, רוברט הניג הוותיק והטוב, למעשה מחפה על אשתו ועושה הכל כדי לטשטש את האמת. למרות שלבסוף, יונה אליאן כאם, בעלת הבית, מתגלה כנוכלת. המתח במשפחה בקשר להעלמת הכספים הוא הבסיס לדרמה, החושפת אגב כך גם בקיעים ביחסים הבין-משפחתיים, ומעניקה לכל שחקן בקאסט את האפשרות לאפיין בהצלחה כל דמות בצורה המיוחדת שלה. כך אלירן הרוש כבעלה של הבת יעל וקשטיין במשחק חינני וכובש, רוברט הניג כבעל הנאמן לאשתו יונה אליאן עד הסוף, חרף מעלליה, למרות שהכל ידוע לו, והבנים – יניב לוי הכה משכנע במצבו הנכפה עליו מצד אמו, שאינה מתחשבת בו, ותום חגי שקסמו לא נפגע מעצם ביקורתו החדה על האם – כולם אוהבים את האם, אך מתקשים להכיר באמת ומתווכחים עליה ביניהם ועמה. יונה אליאן מזהירה בתפקיד המטיל צל כבד על החברה השמאלנית יפת הנפש, הדואגת רק לערבים ומתעלמת כליל מהדווים והצרכים בחברה היהודית. תפקיד המשמש סמל לחברה מושחתת, שהכנסת הכסף לא להם לכיסם, הפך לטבע שני. מה עוד, שמערכת המשפט לא ממהרת לפתוח להם תיקים כאילו מתעלמת. על פרשיות אמיתיות כאלו לא קוראים באמצעי התקשורת בערוצי הטלוויזיה או בעיתונים. הכזבים המופצים פשוט ממשיכים ללטף את העבריינים, ומסייעים בכך להשאירם על-כנם במישרות המתוגמלות ביותר במדינה, וכך הכל זורם בשלווה. כמו מתחילת המחזה "בעלת הבית", שלמעשה מהווה ביקורת מעודנת בלשון המעטה, על כל המערכת הלוקה בליקויים אלה – כאילו היה זה משהו זוטר ואפשר להמשיך הלאה. בימויו המעולה של עידו רוזנברג מתייחס בשיא הרגישות לנושא הנפיץ, שנעה ידלין קיבלה עבורו ב-2013 את פרס ספיר על ספרה "בעלת הבית". באולם החדיש הכה משוכלל של תיאטרון בית לסין עולה ההצגה בהצלחה הן בבימוי, במשחק המעולה של כל השחקנים, כולל ענבר דנון כגרושתו המקסימה של יניב לוי, וכן הודות לעיצוב הבמה היפהפה של אדם קלר המצליח, למוזיקה של ניר לוגסי הצעיר, התלבושות המתאימות של אורנה סמורגונסקי והתאורה של קרן גרנק. כל האיבזור של התיאטרון החדיש הוא לעילא ולעילא: המושבים, התאורה החכמה, המיזוג החכם, אך בעיקר: זו הצגה חשובה המאירה ברגישות את הפגע בחברה שלנו שהפך למקובל וידוע, ומושתק כמו לא היה. בכך ממומש בהצלחה היעד של מנהלת התיאטרון ציפי פינס, להעלות מחזות עבריים הנוגעות בכל תחומי החברה הישראלית.