בעוד יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש פרטי, תשעה באב הוא יום של חשבון נפש לאומי. חורבן בית ראשון נגרם בשל פריצות, סיאוב המשפט וריקבון השלטון. בית שני נחרב בשל אותה שנאת חינם ואדישות מנהיגי הדור כלפיה. "מקדש שני, שהיו עסוקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים" (יומא ט', ע"ב).
ומובא במהר"ל, ביאורי אגדות גיטין, על אגדת קמצא ובר קמצא: "כי בשביל שנאת חינם נחרבה ירושלים, ודבר זה נתבאר במקומו, כי על-ידי בית המקדש וירושלים, נעשו כל ישראל כאיש אחד, לפי שהיה להם מזבח אחד ולא היו רשאים לבנות כל אחד ואחד במה לעצמו, עד שעל-ידי בית המקדש היו עם ישראל עם אחד. וכאשר היה חילוק ביניהם, נחרב המקום שהוא נעשה לאחדות ישראל, ולפיכך על-ידי שנאת חינם... נחרבה העיר והמקדש".
אנו נמצאים כעת לפני ה"מועד" של ט' באב. אין אנו יודעים האם התאריך הזה בשנה זו יהיה "מועד של שמחה" או חלילה עצוב. נכון שלמדונו חז"ל שהדבר תלוי רק בנו. אולם מחובתנו דווקא בימים אלו להתבונן ולהסיק מסקנות באותן הסיבות שהובילו לחורבן הבית ולהביא לכך לבניין הבית השלישי. בין השאר למדונו חז"ל שעל-מנת להתחזק בימים אלו יש למגר את ה"שנאת חינם", כפי שנאמר במסכת יומא ט' ע"א "ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות". ומובא בספר ויקרא י"ט, י"ז: "לא תשנא את אחיך בלבבך", מבאר על האתר האבן עזרא: "לא תשנא את אחיך" - היפך - "ואהבת לרעך כמוך", והנה אלה המצוות נטועות בלב ובהישמרם ישבו בארץ כי על שנאת חינם נחרב בית שני".
מוסיף על כך בעל ספר החרדים: "בשנאת חינם כתיב 'לא תשנא את אחיך בלבבך', והוא שורש כל הרעות. בוא וראה מה גרמה שנאת האחים את יוסף בן יעקב. ממה שאנו רואים מתבקשת השאלה, מדוע נקטו חז"ל דווקא בלשון "שנאת חינם"? מהו ה"חינם" שבשנאה, הלא אדם רגיל לא קם בבוקר ומחליט לשנוא את פלוני אלמוני. בדרך כלל יש לשנאה סיבה או רקע לא טוב שהוליד שנאה זו.
מדוע אם כן היא מוגדרת כ"חינם"?
מחד-גיסא, יש הסבורים ששנאת חינם ניתנת להגדרה כ'שנאה מוגזמת'. הביטוי "חינם" מלמד אותנו כי השנאה היא נטולת כל סיבה הגיונית. מאידך-גיסא, יש המסבירים זאת ששנאת חינם היא שנאה שבה בוחנים את הסיבות לשנאה שהן כן קיימות מול הנזקים והרוע שהיא מביאה אתה. לכן, יש להגיע למסקנה שעדיף לוותר על השנאה מאשר לדבוק בה, ומי שממשיך לדבוק בה הוא השונא חינם. שנאת חינם - אין הדבר דומה לשנאה ללא סיבה. לשנוא אדם תמיד יהיו סיבות די והותר, וה"חינם" המוצמד לשנאה זו היא העובדה שמול כל הסיבות יש סיבות נגד, וכאשר אדם בוחר לשנוא זו שנאת חינם.
לשנאה יש שתי תכליות: הראשונה, לבטא את האמת שיש בסלידה מן הרע. השנייה, יש בה מוטיבצייה להיאבק ברע.
לא מכבר נזדמן לי לקרוא את הספר "נתיבות שלום" שחיברו הרב שלום נח ברזובסקי מסלונים על ספר במדבר וכך מצאתי כתוב בעמוד ר"ה: "חז"ל אמרו שבית המקדש השני נחרב משום שהייתה בו שנאת חינם, שהוא רק איסור לאו. לכאורה יש להבין מדוע שיהיה עונש כזה של חורבן בית המקדש וגלות כל כך ארוכה קרוב לאלפיים שנה?
עניין בית המקדש הוא כמו שנאמר בשמות כ"ה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", נאמר "ועשו" לשון רבים, כדי להמשיך את השראת השכינה בבית המקדש שהתקיים "ושכנתי בתוכם" זהו רק מכוח כלל ישראל, שרק כאשר ישראל מאוחדים יש בכוחם להמשיך את ההארה של בית המקדש והשראת השכינה. אך כאשר הייתה ביניהם שנאת חינם ונהייה פירוד בכלל ישראל, וכמו מעשה קמצא ובר קמצא בטלה השראת השכינה בתוכם, וממילא כך חרב בית המקדש, והוא לא בתור עונש על חטא שנאת חנם, אלא שעל-ידי זה נתפרדה האחדות של כלל ישראל ושוב לא הייתה מציאות של "ושכנתי בתוכם".
ואולי יכול להיות שנמצא תשובה בדברי הגמרא במסכת שבת: "תניא רבי נחמיה בעוון שנאת חינם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, אשתו מפלת נפלים..." (ל"ב, ע"ב). מבאר רש"י במקום על המהות של שנאת חינם: "שנאת חינם - שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו - ושונאו". כלומר, כל שנאה שאינה נובעת מדבר עבירה שיש לנו ידיעה וודאית שהאדם לא עבר, זו עבירה חמורה במזיד, אזי היא שנאת חינם.
לצערנו, אנו נמצאים כעת בתקופה לא קלה של פילוג, הסתה וזריעת שנאה במדינתנו האהובה, וכדי להוריד את הלהבות יש להדוף את שנאת החנם ולעסוק בקירוב הלבבות ולהרבות באהבת חינם שתביא אחדות בתוך עם ישראל.
