בעוד הכוחות האמריקניים יוצאים מאפגניסטן, אירן צופה בדאגה. התוצאה של השגת מטרה ארוכת טווח אחת של טהרן, יצרה אתגר נפרד: מה לעשות עם הטליבאן ההולך ותופס כוח וטריטוריה במדינה השכנה, ואף לכד בסוף השבוע מעבר גבול מרכזי בין שתי המדינות. טליבאן הסוני ואירן השיעית מצויות במחלוקת בסיסית, מסביר וושינגטון פוסט.
אירן חוששת הן משלטון הטליבאן באפגניסטן והן מחזרת המדינה למלחמת אזרחים – אפשרויות שיטלטלו את המדינה ויפגעו במיעוטים הפרסי והשיעי בה, ישלחו גלים נוספים של פליטים לאירן ויחזקו את הסונים הקיצונים. במטרה להגביר את השפעתה, אירן יצרה קשרים עם כמה משלוחות הטליבאן וריככה את הטון שלה כלפי הארגון, מתוך הנחה שהוא יישאר גורם רב-השפעה. הימור זה עורר ויכוח עז באירן, בה הטליבאן אינו אהוד ובמקביל קיימת ספקנות לגבי כוונותיה של ארה"ב, למרות נכונותו של ממשל ביידן לחזור להסכם הגרעין.
הטליבאן, השולט בשליש עד מחצית משטח אפגניסטן, נמנע מלוחמה בהיקף מלא ומסתמך על כריתת בריתות עם מנהיגים מקומיים. ועדיין, למעלה מ-1,500 חיילים אפגנים ברחו לטג'יקיסטן בשבועות האחרונים כדי לחמוק מאנשי הטליבאן המתקדמים, ולמעלה מ-200,000 אזרחים אפגנים נמלטו מבתיהם בשנה האחרונה. התקדמותו המהירה של הארגון גורמת לחששות בטהרן שמא יכבוש גם את קאבול, ועוד יותר מכך – שמא האלימות הגוברת תגדיל את הזרם של קיצוניים, סמים ונשק שיעברו לאירן.
בשבועות האחרונים עברו למתקפה כמה ממנהיגיה הקיצוניים ביותר של אירן – ובהם המנהיג העליון, עלי חמנאי, והנשיא הנבחר, איברהים ראיסי – והם מתארים תמונה ורודה של הטליבאן כארגון שהשתנה. העיתון האולטרה-שמרני "קייהאן", המקורב לחמינאי, תיאר בחודש שעבר את הארגון כ"שונה מזה שערף ראשים" והדגיש שהישגיו לאחרונה בשדה הקרב לא היו כרוכים במעשי זוועה כמו אלו של דאעש בעירק.
כמה מן הקיצוניים דוחים תיאור זה. מאמר בעמוד הראשון של העיתון השמרני "ג'ומהורי איסלאמי" מתח ביקורת בשבוע שעבר על מנהיגי אירן, אשר לדבריו ממעיטים בסיכון של "מחבלי הטליבאן" לאורך הגבול עם אירן. במדיה החברתית בפרסית באירן ובאפגניסטן נשמעים גינויים לנכונותם של מנהיגי אירן להלבין את ההיסטוריה הרצחנית של הטליבאן במתקפותיו נגד המיעוט השיעי באפגניסטן ובדיכוי הנשים וזכויות האדם. בשנת 1998 תקף הטליבאן את הקונסוליה האירנית בעיר מזאר א-שריף והרג תשעה בני אדם, והצדדים כמעט והגיעו למלחמה.
ממשלתו של הנשיא היוצא חסן רוחאני מפגינה קו זהיר יותר. "אנחנו בוחנים ברצינות רבה את נושא אפגניסטן ומדברים עם כל הקבוצות", אמר דובר משרד החוץ בסוף יוני. "דו-שיח אמיתי בין האפגנים הוא הדרך היחידה לפתרון ארוך טווח. אנחנו מוכנים לסייע בשיחות". התחושה היא, שלאירן באמת אכפת ממה שמתרחש באפגניסטן, אך היא אינה יודעת כיצד לטפל במצב. חלק מהאירנים חוגגים את הנסיגה האמריקנית ככישלון של ארה"ב, אך אחרים אומרים שוושינגטון תשמח אם אירן תשקע בביצה האפגנית.
כאשר ארה"ב התכוננה לפלישה לאפגניסטן בשנת 2001, אירן – בראשותו של הנשיא הרפורמיסט מוחמד חתאמי – סיפקה לה מודיעין. על-פי דיווחים בזמנו, על הקשר הופקד מפקד כוחות אל-קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני. אבל שיתוף הפעולה נפסק שנה לאחר מכן, כאשר הנשיא ג'ורג' בוש הבן הגדיר את אירן, סוריה וקוריאה הצפונית כ"חברות ציר הרשע". פרשנים אומרים, כי לארה"ב ואירן יש כעת חלון צר של הזדמנות לשתף פעולה בנושא אפגניסטן, בטרם המדינה תשקע במלחמת אזרחים.
